קטן בהדלקת נרות חנוכה

א. במצות נר חנוכה יש שלוש דרגות חיוב: עיקר הדין, מהדרין ומהדרין מן המהדרין, כמבואר בסוגיית הגמרא במסכת שבת (כא, ב) "תנו רבנן, מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין, נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים, יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים, יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך". ונסכם את הדרגות בקצרה:

• עיקר הדין – בעל הבית מדליק נר אחד בלבד בכל בית, בכל אחד מימי החנוכה [ואף אם בבית יש כמה בני אדם החייבים בהדלקה, בעל הבית מדליק לכולם].
  
• מהדרין – מלבד הנר שבעל הבית מדליק בבית, אם נמצאים כמה בני אדם בבית, מדליקים בכל לילה נר אחד לכל אחד מבני הבית [ונחלקו הפוסקים, מי מדליק את נרות המהדרין. לדעת הרמב"ם (הלכות חנוכה פ"א ה"ד) בעל הבית מדליק עבור כל בני הבית. ולדעת הרמ"א (סי' תרעא סע' ב) כל אחד מבני הבית מדליק בעצמו – על פי חידושי הגרי"ז שם].
• מהדרין מן המהדרין – מדליקים בכל אחד מימי החנוכה "מוסיף והולך" בהדלקת הנרות. ונחלקו הפוסקים, האם רק בעל הבית "מוסיף והולך" ומדליק עבור בני הבית, או שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו. מרן השו"ע (שם) פסק כדעת התוספות במסכת שבת: "בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר" ["דהכל נגררים אצל בעל הבית אפילו בניו הגדולים ומשרתיו", משנ"ב שם ס"ק ח]. והרמ"א (שם) פסק כדעת הרמב"ם: "ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק, וכן המנהג פשוט". וכתב המשנ"ב (ס"ק ט) "ואם אין ידם משגת כל כך, ידליקו נר אחד בכל לילה".

חיוב קטן בנר חנוכה

ב. והנה בדברי הראשונים מבואר, כי ה"מהדרין" וכן ה"מהדרין מן המהדרין" שבעל הבית מדליק עבור בני ביתו, אינו חייב להדליק עבור בני הבית הקטנים, כדברי המאירי (שבת כא, ב ד"ה מצות חנוכה) "והמהדרין במצוה נר לכל אחד ואחד, לפי מנין בני ביתו הגדולים", משמע שבעל הבית לא מדליק עבור בני הבית הקטנים. 

ובשלטי גיבורים (ט' ב בדפי הרי"ף אות א) כתב: "מצות נר חנוכה איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים. אבל על הקטנים שאינם מחויבים, נראה בעיני שאינו מדליק". 

ובמושכל ראשון ניתן להבין מדבריהם, שהסיבה שבעל הבית ה"מהדר" להדליק עבור בני ביתו, אינו חייב להדליק נרות חנוכה עבור בניו הקטנים, היות וקטנים אינם חייבים כלל בהדלקת נר חנוכה.

וכן נראה מדברי הרמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד ה"ט) שכתב: "נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן או גוי, לא עשה כלום, עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה". ונראה מדבריו שקטן אינו חייב כלל בהדלקת נרות חנוכה 

שפטור אפילו אם יש לו בית לעצמו, וכפי שדייק הכלי חמדה (פרשת מקץ) מלשון הרמב"ם "נר חנוכה שהדליקה חרש שוטה וקטן או עכו"ם, לא עשה כלום, עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה", ולכאורה תמוה מדוע הוסיף הרמב"ם "או עכו"ם, מה שלא נזכר בגמרא, שאין זה דרכו של הרמב"ם, ובפרט דהוא כל שכן מקטן. אמנם נראה דכוונתו להורות דקטן בנר חנוכה דינו כעכו"ם, ולא שייך בו גם מצות חינוך. 

אולם הדברים תמוהים מאד, מדוע לא חייב בהדלקת נרות חנוכה מדין חינוך. 

וביאר הכלי חמדה:

"דהרמב"ם סבירא ליה דבאמת כיון דקטנים לא היו באותו הנס דגדולים לא שייך בהו חינוך כלל, כיון דגם גדול שלא היה בנס אינו חייב במצוה זו, דתיקנו אותו רק מכח הנס ולכן בקטנים לא שייך חינוך כלל בזה. ובאמת לא מצאנו ברמב"ם שיחייב את הקטנים במצות חינוך דנר חנוכה, וממה שכתב בהלכות חנוכה (פ"ג ה"ד) כל שחייב בקריאת המגילה חייב בנר חנוכה, ולא הוסיף כלל הדין דחינוך קטן, כמו שכתב בהלכות מגילה (פ"א ה"א) מחנכין את הקטנים לקרותה, נראה דסבירא ליה דלא שייך חינוך בחנוכה כלל, והוא מהאי טעמא כיון דקטנים לא היו בכלל הנס לא שייך בהם מצות חינוך כלל". 

אולם דבריו קשים להבנה, מדוע לא נאמר על הקטנים "אף הם היו באותו הנס", וכי לא ניצלו מגזירות היוונים "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", וצ"ע.

ג.  מרן השו"ע פסק (סי' תרעה סע' ב) כדברי הרמב"ם: "הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום", ומשמע איפוא, שקטנים אינם חייבים כלל בהדלקת נר חנוכה. ודברים אלו לכאורה סותרים את פסק מרן השו"ע (סי' תרעז סע'  ב) "קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק", וצ"ע. 

וכתב המג"א (ס"ק ח) בביאור שיטת השו"ע: "קטן אפשר דמיירי שיש לו בית, כמ"ש ריש סימן תרע"א". ובמשנה ברורה (ס"ק יג) ביאר את כוונתו: "לפי מה שפסק המחבר (סי' תרע"א ס"ב) דאפילו המהדרין מן המהדרין אין מדליקין רק נר אחד לכל אנשי הבית, ורק שמוסיפין והולכין בכל יום נר אחד יותר, על כרחך מיירי כאן שהקטן הזה יש לו בית בפני עצמו ועל כן צריך להדליק ולברך". כלומר, לשיטת מרן השו"ע בדין "מהדרין מן המהדרין" שרק בעל הבית "מוסיף והולך" להדליק עבור בני הבית, כאשר הקטן נמצא עם אחרים בבית, ודאי אינו צריך להדליק, שהרי בעל הבית מוציא ידי חובה גם גדולים וודאי שגם קטנים. אך כשיש לקטן בית בפני עצמו, ואין מי שמוציא אותו ידי חובה בהדלקה, גם קטן חייב להדליק נר חנוכה.

ואמנם בהמשך דבריו הביא המשנה ברורה את מש"כ הרמ"א (סי' תרעה סע' ג) "אבל לדידן דנהגינן שכל אחד צריך להדר ולהדליק בפני עצמו, אם כן גם הקטן הזה [שהגיע לחינוך] צריך בכל גווני להדליק בפני עצמו". כלומר, לשיטת הרמ"א, בדין "מהדרין מן המהדרין" שלא רק בעל הבית "מוסיף והולך" אלא כל אחד מבני הבית "מוסיף והולך" בהדלקה בכל ימי החנוכה, אכן גם קטן מדליק נרות חנוכה מדין חינוך.

ובסיום דבריו כתב המשנה ברורה: "אבל דעת השלטי גיבורים והמאירי, דאפילו לדידן אין צריך לחנך הקטן להדליק בפני עצמו, אם לא שיש לו בית בפני עצמו". וכוונתו לדברי המג"א (סי' תרעז ס"ק ח) שכתב: "ואפשר דאפילו לדידן שכל אחד מדליק, קטנים פטורים, וכן משמע בשלטי גיבורים". מדברי השלטי גיבורים "והמהדרין, נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, אבל על הקטנים שאינם מחויבים, נראה בעֵינַי שאינו מדליק", מוכח שקטן הנמצא בבית שבעל הבית מדליק בו את הנרות, אינו חייב בהדלקת נרות חנוכה, וכפי שכתב הביאור הלכה (סי' תרעה סע' ג ד"ה לדידן) בהסבר הדברים: "דנהי דמחוייב לחנכו היינו בדבר שיש בו חיוב על הגדול מצד הדין, אבל בזה דגם בגדול ליכא כי אם משום הידור מצוה, אינו מחוייב לחנך בו הקטן" [וכן מוכח גם בשיטת המאירי המובא לעיל]. אולם כאשר יש לקטן בית ואין מי שמוציא אותו ידי חובה בהדלקה, גם לדעת השלטי גיבורים והמאירי הקטן חייב להדליק נר חנוכה.

קטן יוצא ידי חובה – רק במצוה שגדול יוצא בה ידי חובה

ד. באופנים שנתבארו לעיל שיש מצות חינוך בהדלקת נר חנוכה, חידש הגרי"ש אלישיב חידוש גדול להלכה ולמעשה.

לדעת הגרי"ש, קטן יוצא ידי חובת קיום מצוה מדין חינוך רק כאשר מקיים מצוה בשלמות כמו גדול, וכל פעולות המצוה צריכות להעשות בדיוק כמו שהגדול עושה. ובנדון דידן, כאשר קטן חייב להדליק נר חנוכה מדין חינוך, עליו לצאת ידי חובה בהדלקת גדול, כי הדלקה של קטן אינה נחשבת כהדלקה "מושלמת", כמובא בשמו בספר אשרי איש (הלכות חנוכה סע' א):

"היות והדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום, הרי שהדלקה של קטן אינה הדלקה כשרה, וכך גם הקטן עצמו אינו יוצא בה ידי חובת חינוך, שאין זו הדלקה כשרה לקיום מצות חינוך. ובאמת שקשה לבטל את המנהג, אבל הדבר תמוה, שהרי הדלקה של קטן היא לא הדלקה כשרה שהיא כמו הדלקת שוטה, וכיון שיכול הקטן לקיים מצות חינוך בהדלקה מושלמת של גדול, איך יתכן לבוא ולומר לקטן להדליק בעצמו, שהיא הדלקה פסולה מעיקר הדין, כדי לקיים מצות מהדרין, ולהפסיד הדלקה טובה וכשרה של עיקר הדין. ובשלמא מצוות שאי אפשר על ידי אחר [במצוות שבגופו, כגון נטילת לולב ואכילה מצה, וכן ברכת המזון וקריאת שמע וקידוש וכיו"ב] על כרחך כך תיקנו חז"ל לקיים מצות חינוך במעשה של קטן, ויוצא ידי חובה בברכה של עצמו, אף שהוא מעשה שגדול לא היה יוצא ידי חובה בכזה מעשה. משא"כ בחנוכה שיכול לצאת ידי חובה בהדלקה מושלמת של גדול, איך יתכן לומר לקטן שיעשה הדלקה בעצמו, שזהו מעשה חסר. ולכן ראוי שהאבא יכוון להוציא אותו בהדלקה, וגם יש להודיע לקטן שיכוון לצאת, ואחר כך ידליק הקטן כמנהג".

ומבואר בדבריו המחודשים, כאשר קטן רוצה לצאת ידי חובת קיום מצוות מדין חינוך במצוות, מוטלת החובה לחנכו לקיימן באופן כזה שגם גדול יכול לצאת בהן ידי חובה, ולא בהדלקה של עצמו. ולכן כדי לחנך קטן במצות הדלקת נר חנוכה, צריך שיצא ידי חובה בהדלקת גדול ולא ידליק בעצמו. 

אמנם עדיין צ"ע לפי הגרי"ש, מה הדין אם נמצא בבית שאין בו גדולים, האם חייב להדליק את נרות החנוכה בעצמו, שהרי מחד גיסא, לכאורה המקרה זה ההדלקה נחשבת כמצוות "שבגופו" שאי אפשר לקיימן על ידי אחר, שיוצא הקטן ידי חובה במעשה שעושה בעצמו. מאידך גיסא, הדלקת נר חנוכה אינה "מצוה שבגופו" אלא חובה על הבית וצריך הדלקה מ"בר חיובא", וקטן אינו "בר חיובא", וצ"ע.

על כל פנים, על פי חידושו של הגרי"ש נראה לענ"ד לבאר את שיטת הרמב"ם שאין חיוב חינוך במצות הדלקת נר חנוכה, שהרי לא מסתבר שאדם חייב במצוה שאינו רשאי לעשות בעצמו. והיות ובדרך כלל הקטן נמצא סמוך לאביו בשעת ההדלקה, וכאשר הקטן מדליק בעצמו אין זו הדלקה שיוצא בה ידי חובה, ולכן  אין חיוב לחנכו שידליק נרות שלא יוצא בהם ידי חובה.

ואין להקשות, מדוע יש חיוב חינוך במצוות ציצית ותפילין, סוכה ולולב, ואילו במצוות הדלקת נר חנוכה אין חיוב חינוך, משום שיש חילוק ברור בין מצוות שהקטן יוצר את כל המעשה – כמצוות הדלקת נר חנוכה, שהקטן עשה מעשה חדש של מצוה, ובזה אינו רשאי לחדש מעשה יצירתי של מצוה היות וגדול אינו יוצא בה ידי חובה, ובין מצוות שהקטן אינו עושה מעשה יצירתי אלא נטל לולב והניח תפילין ולבש ציצית, שאין זה מעשה חדש, ולכן שפיר הוא יכול להתחנך בזה.

ה. לסיכום: נחלקו רבותינו הראשונים והפוסקים, האם קטן חייב בהדלקת נר חנוכה.

• שיטת הרמב"ם – קטן אינו חייב כלל בהדלקת נרות חנוכה, כפי שנראה מדבריו שלא הזכיר כלל חיוב חינוך במצות נר חנוכה כמו שהזכיר בהלכות מגילה, ומשמע שפטור מהדלקה אפילו אם יש לו בית לעצמו.
• שיטת השו"ע – בדין "מהדרין מן המהדרין" שרק בעל הבית "מוסיף והולך" להדליק עבור בני הבית, ולכן כאשר הקטן נמצא עם אחרים בבית, פשיטא שאינו צריך להדליק. אך כשיש לקטן בית בפני עצמו, חייב להדליק נר חנוכה.
• שיטת הרמ"א – בדין "מהדרין מן המהדרין" שכל אחד מבני הבית "מוסיף והולך" בהדלקה בכל ימי החנוכה, גם קטן חייב להדליק נרות חנוכה מדין חינוך [ומדליק בכל יום נרות כמנין הימים].
• שיטת המג"א – גם לפי מנהג האשכנזים כדעת הרמ"א בדין "מהדרין מן המהדרין" שכל אחד מבני הבית "מוסיף והולך" בהדלקה בכל ימי החנוכה, בבית שמדליקים בו נרות, הקטן אינו חייב בהדלקת נרות, משום שחיוב החינוך הוא רק לעיקר החיוב, ומאחר ובבית זה כבר יצאו ידי חובת עיקר החיוב כשהדליקו בו, והדלקת הקטן היא רק "הידור מצוה", אין חיוב לחנכו בהידור מצוה. ואמנם אם יש לקטן בית בפני עצמו, חייב להדליק בו נרות מחמת חיוב החינוך בעיקר המצוה.
• הכרעת המשנ"ב – לאחר שהביא את שיטת הרמ"א והמג"א, כתב המשנ"ב (סי' תרעה יד) "ונראה לי דלקטן אין צריך להחמיר כולי האי [להדליק בכל יום נרות כמנין הימים], ודי שידליק בכל לילה רק נר אחד לכולי עלמא".
• שיטתו של הגרי"ש אלישיב – קטן יוצא ידי חובת מצות חינוך בהדלקת נר חנוכה של גדול, ורק אם נמצא בבית שאין בו גדולים וחייב להדליק את נרות החנוכה בעצמו, ידליק בעצמו.

ענף ב

האם קטן מוציא אחרים ידי חובה בהדלקתו

ו. הרי"ף (שבת י, א מדפי הרי"ף כתב: "האי נר חנוכה דאדלקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום. מאי טעמא, הדלקה עושה מצוה ולא הנחה עושה מצוה, והני לאו בני מיעבד מצוה נינהו". וכן מבואר בדברי הרמב"ם (הלכות חנוכה פ"ד ה"ט) שכתב: "נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן או גוי, לא עשה כלום, עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה". 

אולם שיטת בעל העיטור (הובא בר"ן שם) "אם הגיע לחינוך מותר, והכל תלוי במנהג". ומבואר בדבריו, כשם שקטן קורא במגילה ומוציא את הרבים ידי חובה, כך גם בהדלקת נר חנוכה, קטן שהגיע לחינוך רשאי להדליק את נרות חנוכה ולהוציא אחרים ידי חובה. 

ואמנם שיטה זו תמוהה, כפי שהקשה השפת אמת (שבת כג, א) "הא לא קיימא לן כרבי יהודה דסבירא ליה הכי במגילה (יט, ב), וקטן אינו מוציא גדול, כמ"ש הר"ן עצמו שם, דתרי דרבנן לא מפיק חד דרבנן". במשנה במגילה נחלקו רבי יהודה וחכמים, האם קטן מוציא ידי חובה בקריאת המגילה, ולהלכה נפסק כדעת חכמים שאמרו "הכל כשרים לקרות את המגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן", היותו והקטן הוא "תרי דרבנן" [חיוב קריאת המגילה מדרבנן, וחיוב קטן במצוות מדרבנן] אשר אינו מוציא "חד דרבנן" [גדול המחוייב בקריאת המגילה מדרבנן]. ואם כן תמוה כיצד פסק בעל העיטור שקטן מוציא ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה, והרי גם בנדון זה הקטן הוא "תרי דרבנן" [חיוב הדלקת נרות חנוכה מדרבנן, וחיוב קטן במצוות מדרבנן] אשר אינו מוציא "חד דרבנן" [גדול המחוייב בהדלקת נרות חנוכה מדרבנן].

להלכה פסק השו"ע (סי' תרעה סעי' ג) ב"סתמא" כשיטת הרי"ף והרמב"ם: "אם הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה כלום, ואע"פ שהניחה גדול", והביא גם את דעת בעל העיטור: "ויש מי שאומר בקטן שהגיע לחינוך מותר". לעומת זאת, בהלכות מגילה, פסק מרן השו"ע (סי' תרפט סעי' ב) ב"סתמא": "חרש או קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא", ולא הזכיר כלל את שיטת בעל העיטור שהתיר לקטן לקרוא את המגילה להוציא ידי חובה אחרים. והדבר טעון ביאור, כפי שנשאל בשו"ת חכם צבי (תוספות חדשים סימן יג) "שאלת לפרש לך מה בין חנוכה שפסק דקטן שהגיע לחינוך מוציא את הגדול, לפורים שפסק הוא ז"ל ככל שאר הפוסקים וכתנא קמא דרבי יהודה שאף שהגיע לחינוך אינו מוציא את הרבים ידי חובתו".

והמג"א (סי' תרפט ס"ק ג) כתב: "ודוחק לחלק בזה בין מגילה לנר חנוכה, וגם בר"ן שם משמע דדמי להדדי בזה". ובמנחת אשר (פורים סימן כו) ביאר את כוונתו: "בעיטור מבואר להדיא דבין במגילה ובין בחנוכה מהני לצאת ידי חובה על ידי קטנים, ויסוד שיטתו דחד דרבנן יוצא על ידי תרי דרבנן, כשיטת רבי יהודה במגילה (יט, ב), ולא כחכמים דסברי דאין תרי דרבנן מוציא חד דרבנן". כלומר, לדעת בעל העיטור "תרי דרבנן" מוציא ידי חובה "חד דרבנן", ולאור זאת, אין הבדל בין קריאת המגילה להדלקת נר חנוכה, וקטן מוציא ידי חובה גדול הן בקריאת המגילה והן בהדלקת נר חנוכה. 

ואמנם להלכה נקט המג"א בדעת השו"ע שהביא בהלכות חנוכה שקטן מוציא ידי חובה בהדלקת נר חנוכה, שהוא הדין שקטן מוציא ידי חובה גדול בקריאת המגילה, וכפי שכתב המשנה ברורה (סי' תרפט ס"ק ו) בהלכות מגילה: "לעיל בסימן תרע"ה ס"ג הביא המחבר דיש מי שמכשיר בקטן שהגיע לחינוך שיכול להוציא אחרים בהדלקתו, והוא הדין לענין קריאת המגילה. ועיין בעיקרי דינים שכתב בשם סמא דחיי, דבמקום הדחק כשאין שם אנשים בקיאים במקרא מגילה, יכול להוציאם קטן שהגיע לחינוך". ובשער הציון (ס"ק יב) כתב: "דהא בהא תליא, כמו שכתב המגן אברהם, וכן כתב הגר"א לעיל בסימן תרע"ה, עיין שם". 

אולם שיטת השו"ע טעונה ביאור, מדוע בהלכות חנוכה הביא את שיטת בעל העיטור, שקטן בגיל חינוך רשאי להדליק נר חנוכה להוציא אחרים ידי חובה, ואילו בהלכות מגילה  לא הזכיר כלל את שיטת בעל העיטור שהתיר לקטן לקרוא מגילה להוציא אחרים ידי חובה, וצ"ע.

ז. בביאור שיטת מרן השו"ע נאמרו כמה הסברים.

• נר חנוכה חובת ה"בית" – בשו"ת חכם צבי (שם) כתב:

"בחנוכה כיון דלאו אקרקפתא דגברא מוטל חיוב ההדלקה, אלא אחד מכל בני הבית מדליק בפתח החצר, ושוב אין שום חיוב על שום אחד מכל בני הבית, אף על פי שלא שמעו הברכה, ולא ראו ההדלקה. ועדיפא מיניה אמר רבי זירא כיון דנסיבנא אמינא תו לא צריכנא [לאחר שנישאתי אמרתי שאין צריך להדליק נר חנוכה], דהא קמדלקי עלי בגו ביתאי [שהרי מדליקים בבית]. אמטו להכי סגי [ומשום כך די] בקטן שהגיע לחינוך המדליק בפתח החצר. אבל בקריאת המגילה המוטל על כל אחד ואחד לקרות או לשמוע המגילה, אין קטן אף שהגיע לחינוך מוציא את הרבים". ומבואר בדבריו כי גדר מצות הדלקת נר חנוכה אינו חיוב על ה"גברא" אלא חיוב על ה"בית", שבכל בית צריך שידלקו נרות בחנוכה [ואין החיוב דוקא על הבעל הבית שיעשה מעשה הדלקה בעצמו]. ולכן גם כשקטן עושה את מעשה ההדלקה, כל בני הבית יצאו ידי חובתם, מכיון שבבית דולקים נרות. אולם מצות קריאת מגילה היא חיוב על ה"גברא", והקורא מוציא אחרים ידי חובה בקריאתו, ולכן צריך הקורא להיות "בר חיובא", וקטן הקורא את המגילה אינו מוציא אחרים ידי חובה". וכן מבואר בשפת אמת (שם) שכתב: "דסבירא ליה לר"ן דבאמת הלשון הגמרא (שבת כא, ב) מצות חנוכה נר איש וביתו, משמע דאין צריך המדליק לכוון להוציא כל בני ביתו. והמצוה הוא רק להיות נר בבית, כמו מזוזה. ואפילו אחֵר שאינו מבני ביתו מדליק נר חנוכה או קובע מזוזה כשר". 

אמנם מוסיף השפת אמת: "אלא דצריך להיות ההדלקה מבר חיובא, דאי לאו הכי אין עליו שם נר מצוה. ולהכי שפיר מסתברא דבהגיע לחינוך, כיון דמחויב הוא, שפיר מיקרי נר מצוה ויוצאים בו. ודמיא שפיר לקריאה בספר תורה שאין צריך לכוין להוציא הציבור, אלא שהציבור ישמעו קריאה מבר חיובא, ולהכי בהגיע לחינוך בכלל בר חיובא הוא כדכתיבנא".

ובשו"ת להורות נתן (ח"ג סימן לח אות יג) הוסיף בביאור הדברים:

"הנה בספר יום תרועה (ראש השנה כט, א) הקשה להפוסקים דבשופר המצוה היא השמיעה ולא התקיעה, אמאי אין יוצאין בתקיעת חרש שוטה וקטן, עיי"ש. ולעניות דעתי נראה דאע"ג דאין התוקע צריך להוציא את השומע שהרי הוא שומע בעצמו, מ"מ בענין על כל פנים שהתקיעה תהא תקיעה של מצוה, ותקיעת חרש שוטה וקטן הוי רק בקול בעלמא וכקול חמור נוער. וכמו כן בנר חנוכה, נהי דעיקר המצוה היא שיהא נר דולק בביתו, מכל מקום בהדליקו קטן לא יצא משום שאין זה נר של מצוה, דכיון דאינו חייב במצוות אין בכוחו לעשות נר מצוה ואינו אלא נר בעלמא. ועל פי זה אתי שפיר לשון הגמרא (שבת כג, א) הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום, ויש לדקדק אמאי לא אמר לא יצא. ולדרכנו אתי שפיר, דבנר חנוכה אין צריך להוציא את האחרים, דכיון שמדליקין בביתו נמצא שהוא עצמו מקיים המצוה, ואין המדליק צריך להוציאו ולא שייך לומר שלא יצא. אלא שהפסול הוא משום שחרש שוטה וקטן אין בכוחם לעשות נר מצוה, והיינו לא עשה ולא כלום שאינו נר מצוה". 

ולפי זה ביאר הלהורות נתן את שיטתו של בעל העיטור "דבהגיע לחינוך שפיר מדליק, היינו משום דסבירא ליה דבהגיע לחינוך נתחייב מדרבנן הקטן עצמו במצוה, ולכן בכוחו לעשות נר מצוה דרבנן כיון דהוי בר חיובא מדרבנן. ודעת החולקים היא כהרמב"ן במלחמות דחינוך מצוה דאביו הוא והקטן לאו בר חיובא כלל. ואם כן אין בכוחו לעשות נר מצוה, ולכן אף כשהגיע לחנוך לא עשה ולא כלום". וכוונתו למחלוקת הראשונים בגדר מצות חינוך – האם החיוב מוטל על האב או על הקטן [ראה בהרחבה בשיעור חיוב תשובה בקטן]. שיטת רש"י (ברכות מח, א), הרמב"ן (ברכות יב, א בדפי הרי"ף), הר"ן (מגילה ו, ב בדפי הרי"ף ד"ה ורבי יהודה), שקטן אינו מחוייב כלל במצות חינוך, והחיוב מוטל על האב. אולם שיטת התוספות בברכות (מח, א ד"ה עד) שעל הקטן מוטל חיוב מדרבנן לקיים המצוה.

ומעתה דברי בעל העיטור שהדלקת הקטן היא מעשה של "בר חיובא", סבר כשיטת התוספות, שעל הקטן מוטל חיוב מדרבנן לקיים המצוה, ולכן מעשה ההדלקה שלו הוא מעשה של "בר חיובא". ואילו הרי"ף והרמב"ם שפסקו כי קטן שהדליק נר חנוכה "לא עשה כלום", סברו כשיטת רש"י והרמב"ן שקטן אינו מחוייב כלל במצות חינוך, והחיוב מוטל על האב, ולכן מעשה ההדלקה של הקטן אינו מעשה של "בר חיובא", ואפילו אם מצות הדלקת נר חנוכה היא חיוב על ה"בית", אולם ההדלקה "צריך להיות ההדלקה מבר חיובא".

• בהלכות חנוכה הקלו יותר מהלכות מגילה – הפרי חדש (סי' תרעה) כתב: "ואע"פ שהרב המחבר בסימן הנזכר (סי' תרפט) לא חשש לסברת בעל העיטור ולא הזכירה, הביאה בכאן לפי שאפשר דאפילו מאן דפליג התם מודה הכא משום דנר חנוכה קילא, וכמו שכתבתי בשם התוספות" [וכן נקט האליה רבה סי' תרפט ס"ק ט]. 

וכוונתו למה שכתב בנדון הדלקת נר חנוכה על ידי אשה: "המרדכי כתב בשם התוספות ז"ל אשה ודאי מדלקת אפילו לפטור אחרים, ואע"ג שמקרא מגילה לא פטרה אחריני אף על פי שהיו באותו הנס, שמא נר חנוכה קילא כדאמרינן שמשתתף בפריטי, וכי נסיב לא צריך דסמוך אהדלקה דביתו שחוץ לעירו". בהלכות חנוכה נפסק שאשה מדליקה נרות ומוציאה אחרים ידי חובה [ובכלל זה את בעלה הנמצא מחוץ לעיר], לעומת הלכות מגילה שנפסק כי אשה לא מוציאה אחרים בקריאת המגילה. וטעם הקולא בהלכות חנוכה, כי בהדלקת נר חנוכה לעיתים אין חיוב להדליק את הנרות בעצמו אלא יוצא ידי חובה גם בהשתתפות בפרוטה עם המדליק, בשונה מהלכות מגילה שלעולם כל אדם חייב לצאת ידי חובת קריאת המגילה בעצמו. ועל פי זה נקט הפרי חדש, גם בנדון הדלקת נר חנוכה על ידי קטן, שבהלכות חנוכה הקלו יותר מהלכות מגילה, ולכן כאשר קטן הדליק נר חנוכה בבית, יצאו בני הבית ידי חובת ההדלקה, אולם כשקטן קרא מגילה אינו מוציא אחרים בקריאתו.

וכדבריהם בביאור שיטת השו"ע כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סימן פ) "אין לנו להסביר הכרעת השו"ע רק כמו שכתב באליה רבא בשם התוספות, דשאני נר חנוכה דהקילו גם בשותפות פרוטה כאכסנאי וכדומה, על כן הרי דהקילו חז"ל בחיוב יציאת חובת נר חנוכה והקילו גם בקטן".

• דווקא בקריאת המגילה קטן אינו מוציא ידי חובה גדול כי גדר חיובם שונה – הלבוש בהלכות מגילה (סי' תרפט) כתב: "שוטה וקטן אפילו הגיע לחינוך, אינם מוציאים אחרים ידי חובתם. ואף על גב דמחנכין את הקטן מדרבנן, וקריאת המגילה אפילו בגדול אינו אלא מדרבנן גם כן, מכל מקום קטן גרע טפי שהרי אפילו בשאר מצות אינו אלא מדרבנן, ואם כן חיובא דמגילה הוה לגביה תרי מדרבנן, אבל חיובא דגדול דבשאר מצות הוא דאורייתא, במגילה אלימא חיובא טפי שאינו אלא חד מדרבנן, ולכך אין הקטן מוציאו דלא אתי תרי מדרבנן ומוציא חד מדרבנן". ועל פי הסבר זה אכן תמוה מה ההבדל בין הלכות חנוכה להלכות מגילה, ומדוע כשקטן שהדליק נר חנוכה, יצאו בני הבית ידי חובת ההדלקה, וכשקרא מגילה אינו מוציא אחרים בקריאתו – והרי בשני המקרים הקטן הוא "תרי דרבנן" שאינו מוציא גדלו שהוא "חד דרבנן".

אולם באליה רבה (שם) מבואר טעם אחר מדוע קטן אין מוציא חובה גדול בקריאת המגילה:

"לפי מה שכתב תוספות במגילה (ד, א ד"ה נשים) משמע דהקטן שהגיע לחינוך אין חייב בקריאה רק בשמיעה כמו נשים, וכן משמע בבית יוסף בשם ראבי"ה (סימן תקסט), וכן מפורש בבעל הלכות גדולות (סימן יט). אם כן יש לומר דלכך אין מוציאים לגדולים. והשתא מתורץ היטיב מה דסלקא למג"א [סק"ד] לתמיה על שו"ע בסי' תרע"ה [ס"ג עיין שם] דפסק דקטן מוציא בנר חנוכה דסותר להכא".

לדעת הבה"ג המובא בתוספות במגילה, אשה הקוראת את המגילה מוציאה רק נשים ידי חובה ולא אנשים, כי אנשים חייבים בקריאת מגילה ונשים בשמיעת מגילה, ולכן אשה שאינה חייבת בקריאת מגילה אינה מוציאה ידי חובה אנשים המחוייבים בקריאת המגילה [שיטת הבה"ג הובאה להלכה בדברי הרמ"א (סי' תרפט סע' ב) "ויש אומרים שהנשים אינם מוציאות את האנשים", וביאר המשנ"ב (ס"ק ז) "דאפשר דאשה אינה חייבת בקריאה רק לשמוע, ומקרי שאינה מחוייבת בדבר לגבי איש, אבל אשה מוציאה את חברתה"]. ונקט האליה רבה, כי דין קטן כדין אשה, וקטן אינו חייב אלא בשמיעת מגילה ולא בקריאת המגילה. 

ומעתה מבוארת היטב שיטת השו"ע בנדון הדלקת קטן נר חנוכה וקטן שקרא מגילה – והסיבה שקטן אינו מוציא גדול בקריאת מגילה היא בגלל שגדר חיובם שונה, ובעוד שאנשים חייבים בקריאת מגילה, קטנים חייבים בשמיעת מגילה, ולכן קטן שאינו חייב בקריאת מגילה אינו מוציא גדול ידי חובה אנשים המחוייבים בקריאת המגילה. ומשום כך בהלכות מגילה פסק השו"ע ללא חולק שקטן אינו מוציא אחרים ידי חובת קריאת המגילה, אולם בהלכות חנוכה שגדר חיובם של הגדול והקטן שווה – "נר איש וביתו", שפיר הביא את דעת בעל העיטור שכאשר קטן הדליק נר חנוכה בבית, יצאו בני הבית ידי חובת ההדלקה.

אמנם כבר העיר הפמ"ג (סי' תרפט אשל אברהם ס"ק ד) על תירוצו של האליה רבה: "מכל מקום לדעה אחת משמע נשים חייבות בקריאה, אם כן מנא ליה לחלק בקטן". רצונו לומר, תירוץ זה מתבסס על שיטת הבה"ג שנקט כי נשים אינן חייבות בקריאת המגילה [ועל פי זה השווה האליה רבה את חיוב הקטנים לחיוב נשים], אולם חידושו של הבה"ג שנוי במחלוקת, ומנא לן שמרן השו"ע נקט להלכה כשיטת הבה"ג.

ועוד יש לתמוה על האליה רבה, הרי הקטן חייב בחינוך כדי שיתרגל לקיים המצוות כראוי כשיגדל, ואם כן כבר עכשיו חייבים לחנכו בקריאת המגילה ולא רק בשמיעת המגילה, וצ"ע.

• בהלכות מגילה החמירו שחיובן מדברי קבלה – המנחת אשר (פורים סימן כ) כתב: "ויש מן האחרונים שכתבו דבמגילה החמיר טפי משום דהוי דברי קבלה וכדברי תורה דמיין".

לסיכום: נחלקו הפוסקים האם קטן שהדליק נר חנוכה או קרא מגילה מוציא אחרים ידי חובה, או לו. 

• קטן שהדליק נר חנוכה – לדעת הרמב"ם והרי"ף אינו מוציא אחרים ידי חובה, וכן נקט להלכה מרן השו"ע (סי' תרעה סע' ב) שהביא דעתם "בסתמא". אולם לדעת בעל העיטור, בני הבית יוצאים בהדלקת קטן, ומרן השו"ע הביא דעתו כ"יש אומרים". 

וכתב הפרי חדש (סי' תרעה) "ומכל מקום נראה לי שאין לסמוך עליו בזה. וכן נראה מלשון הגמרא דקאמר "והשתא דקאמרינן הדלקה עושה מצוה הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום". ומדלא מפליג בקטן גופיה וקאמר קטן שהגיע לחינוך ודאי מדליק, משמע שלא ידליק לאחרים". וכן נקט המשנה ברורה (סי' תרעה ס"ק יג) למעשה: "הנה לפי מה שסתם המחבר בסימן תרפ"ט ס"ב משמע דלמעשה אין לסמוך שיהיה הקטן יכול להוציא בהדלקתו לגדולים".

• קטן שקרא מגילה – בשו"ע (סי' תרפט סע' סעי' ב) פסק "חרש או קטן או שוטה השומע ממנו לא יצא", ולא הזכיר כלל את שיטת בעל העיטור שהתיר לקטן לקרוא את המגילה להוציא ידי חובה אחרים. והמג"א (שם ס"ק ג) נקט בדעת השו"ע, שמאחר והביא בהלכות חנוכה את דעת בעל העיטור "בקטן שהגיע לחינוך שיכול להוציא אחרים בהדלקתו, הוא הדין לענין קריאת המגילה". 

ובמשנה ברורה (שם ס"ק ו) כתב: "דבמקום הדחק כשאין שם אנשים בקיאים במקרא מגילה, יכול להוציאם קטן שהגיע לחינוך". ברם בשער הציון (ס"ק יב) כתב שאין להסתמך על שיטת בעל העיטור בדיני קריאת המגילה אפילו בשעת הדחק.

  •    •    •

ממוצא הדברים נתבררו בדברי הפוסקים דינים שונים בהלכות הדלקת נר חנוכה על ידי קטן.

קטן שהגדיל ביום מימות החנוכה

ח.  בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סימן שלז) דן כיצד ינהג קטן שמנהג אבותיו להדליק תוך חצי שעה מהשקיעה בלילה שנהיה בר מצוה "אם להמתין ולהדליק רק בצאת הכוכבים שהדלקה עושה מצוה, ועדיף לקיים המצוה שהוא גדול שמקיים מצוה מעליא". וכתב: "ולכאורה מפורש בשו"ע [אות ו] מחלוקת בנר חנוכה אם קטן שהגיע לחינוך יכול להוציא, כיון שהיא תרי דרבנן ואינהו רק חד דרבנן, ובמשנה ברורה שם דקיימא לן שאינו מוציא. ואם כן לכאורה בלילה נתחייב להדליק, ומה שהדליק מבעוד יום תרתי דרבנן ואינו יכול לפטור אותו מחיובו [בלילה כשהגדיל], ואם כן צריך להיזהר להדליק בלילה". על פי הכרעת המשנה ברורה שקטן אינו מוציא גדול בהדלקת נר חנוכה, לכאורה הוא הדין קטן שהגדיל בחנוכה, המדליק קודם השקיעה, אינו יוצא בהדלקה זו בעודו קטן ידי חובת חיובו כשהגדיל. ולכן עליו להמתין ולהדליק את נרות החנוכה רק בצאת הכוכבים, כשיהיה כבר גדול.

אולם למעשה כתב התשובות והנהגות:

"ולענ"ד נראה שהפוסקים שהחמירו שקטן שהגיע לחינוך אינו מוציא גדול, משום דלא אתי תרי דרבנן ומוציא חד דרבנן, היינו דנקטינן דבאפשר באחד בר חיובא גמור עדיף, ולא התירו [להוציא אחרים] אז בתרי דרבנן. אבל אם קיים הוא בעצמו כשהוא תרי דרבנן, שוב לא חייבוהו לאחר כן משום שנעשה אחר כך רק חד דרבנן. וכאן לא חשיב אפשר לקיים בתרי דרבנן או לקיים בחד דרבנן, דאז יתחייב לקיימו בחד דרבנן, כיון שכאן לפי מנהגו מדליק תוך חצי שעה מהשקיעה. ואף דלא קיימא לן שמעכב כמותם, מדקדקין לכתחילה מאד כן, והידור תוך חצי שעה אף שתרי דרבנן עדיף, מכל מקום כיון שגוף המצוה כהלכתה, טפי עדיפא לו מחדא דרבנן". 

הטעם לכך ש"תרי דרבנן" [קטן], אינו מוציא ידי חובה "חד דרבנן" [גדול] הוא, בגלל שיש אפשרות ש"חד דרבנן" יצא ידי חובה מ"חד דרבנן" כמותו, ולכן יש להחמיר שאינו יוצא ידי חובה ממי שהוא "תרי דרבנן". אך כאשר הקטן מקיים בעצמו מצוה דרבנן, ויש סיבה להעדיף את קיום המצוה כשהוא קטן – כגון בנדון דידן, שהחומרא להדליק נר חנוכה חצי שעה קודם השקיעה נועדה לקיים "גוף המצוה כהלכתה", מאשר יקיים את המצוה כשיגדל – וידליק לאחר צאת הכוכבים, אין לקטן להחמיר ולהמתין לקיימה כשיגדל, ועדיף שיקיים המצוה כתיקונה כמנהג אבותיו, ואף שבזמן קיומה הוא עדיין קטן.

ציווי לקטן להדליק נר חנוכה בין השמשות בערב שבת

ט. האשל אברהם (בוטשאש; סי' תרעט) כתב: "נתאחרתי בבואי מהמקוה בליל ערב שבת קודש ליל א' דחנוכה הלזה, ולא הדלקתי הנר חנוכה. מאחר שוודאי לא פרח אז שום עוף וכבר ראו כוכב אחד, על ידי ספק אין להדליק [נר חנוכה], שהרי העמידו חז"ל דבריהם גם במקום מצוה דאורייתא כשופר ולולב, שיודחה המצוה מפני שבות". לאחר שקיעת החמה, אין היתר להדליק נר חנוכה כדי לקיים מצוה דרבנן, משום שבין השמשות גם איסור "שבות" [דרבנן] לא הותר, וכל שכן מלאכה מדאורייתא שאסור לעשות בין השמשות.

האשל אברהם מצא פתרון כיצד יוכל לקיים את מצות הדלקת נר חנוכה בערב שבת בין השמשות:

"אך מכל מקום אמרתי שידליק תינוק גם שכבר הגיע לחינוך, כי מכל מקום הוי ליה שבות דשבות, ספק חשיכה ושבות של קטן. ושבות דשבות התירו חז"ל במקום מצוה דרבנן, גם שאיננה חיובית כל כך ולא קבועה. וכל שכן בזה שממה נפשך אם יש מצות חינוך בקטן כזה, ממילא יש בו מצות חינוך גם במצות נר חנוכה. מלבד מה שיש אומרים [שיטת בעל העיטור, לעיל אות ו] שגם האב מקיים מצוות נר חנוכה שעליו, על ידי זה שהגיע לחינוך היטב". ומבואר בדבריו שנקט להלכה שקטן חייב בהדלקת נר חנוכה מדין חינוך, ואף מוציא ידי חובה גדול בהדלקתו [ומסיים האשל אברהם: "ומכל מקום הייתי מסופק אם לברך 'שעשה ניסים' ושהחיינו על הנרות שהדליק הקטן בן י"ב, כיון שיש אומרים שאינו יוצא ידי חובה על ידי קטן, וספק ברכות להקל. והרהרתי הברכות שלושתן"].

השתמשות לאור נר חנוכה שהדליק קטן

י. בקובץ אור ישראל (מונסי; חלק לח עמ' קג) הובאה שאלת ידידי רבי גמליאל הכהן רבינוביץ, מחבר הספר גם אני אודך, לגר"ח קנייבסקי:

"מה הדין בקטן שהגיע לחינוך שהדליק נרות חנוכה, האם מותר להשתמש בהם, או לא. והספק הוא, האם גם לגבי מצוות של קטן אמרינן שהוקצה למצותו". הגר"ח השיב בקצרה, כדרכו: "אסור". על דברי הגר"ח שב הקשה הרב רבינוביץ: "הא תנן במסכת סוכה (מה, א) מיד תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן, ופירש"י שם דהכוונה שהגדולים שומטים את הלולבים של הקטנים ואוכלים את האתרוגים של הקטנים. ומבואר שם בגמרא (מז, א) דלרבי יוחנן דס"ל דאתרוג בשביעי אסור משום מוקצה, רק את האתרוגים של התינוקות מותר לאכול בשביעי, ולא אתרוגים של גדולים. ופירש"י שם דשל קטנים מותר, משום דלא הוקצו למצוה גמורה. ומשמע משם דבמצוה של קטנים לא אמרינן שנעשה מוקצה". והגר"ח השיב: "תינוקות שלא הגיעו לחינוך ממש".

ומתבאר בדברי הגר"ח, שאסור להשתמש בנר חנוכה שהדליק קטן, כיון שחייב בהדלקת הנרות מדין חינוך, ואם כן הנר הוקצה מדרבנן למצוה. אמנם קטן שלא הגיע לגיל חינוך שהדליק נרות חנוכה, לא הוקצו הנרות למצוה [ודברי רש"י בסוכה שמותר להשתמש באתרוגים של קטנים כיון שלא הוקצו למצווה, נאמרו על קטנים שלא הגיעו לחינוך, שלא הקצו במעשיהם את האתרוג למצוה]. 

בקובץ הבא (אור ישראל חלק לט, עמ' רמ) העיר רבי אשר אנשיל שווראץ, מחבר ספר מעדני אשר, על דברי הגר"ח:

"דבשו"ת התעוררות בתשובה (ח"ב סימן תכב) חולק עליו, דנסתפק אם חל קדושת סוכה על סוכת קטן, ומסיק דלשיטת רש"י (סוכה מו, ב ד"ה תינוקות) דאתרוגי קטנים מותר מטעם שלא הוקצו למצוה גמורה, אם כן הוא הדין בסוכת קטן מותר ליהנות ממנו, לפי הנ"ל בשמן של חנוכה שהדליק קטן נמי מותר להשתמש משום דלא הוקצה למצותו. ומסיק דרש"י לשיטתו דמצות חינוך מוטל על האב ולא על הקטן, לכך לא הוקצה למצוותו. משא"כ לשיטת התוספות דמצות חינוך מוטל על הקטן, אם כן נאסר סוכת קטן".

על פי דברי ההתעוררות תשובה נראה כי נדון שימוש לאור נר חנוכה שהדליק קטן, תלוי במחלוקת הראשונים בגדר מצות חינוך – האם החיוב מוטל על האב או על הקטן [לעיל אות ז]. לשיטת רש"י והרמב"ן שקטן אינו מחוייב כלל במצות חינוך והחיוב מוטל על האב, יש לומר שכשם שקטן אינו יכול להקצות סוכה למצוה, כך אין מעשה הדלקת נר חנוכה על ידו נחשב מעשה מצוה האוסר את שמן לשימוש. אולם לשיטת התוספות שמצות חינוך מוטלת על הקטן, וכשם שקטן הבונה סוכה מקצה אותה למצוה, כך כאשר קטן מדליק נרות חנוכה הוא אוסר את השמן בשימוש.

הדלקת נר חנוכה בבית כנסת על ידי קטן

יא. המנחת יצחק (ח"ו סימן סה) כתב שקטן רשאי להדליק נרות חנוכה בבית כנסת, בהסתמכו על שיטתו של בעל העיטור [לעיל אות ו] שיוצאים ידי חובה בהדלקת קטן, וכפי שביאר השפת אמת את דבריו

"דלשון הגמרא מצות חנוכה נר איש וביתו, משמע דאין צריך המדליק לכוון להוציא כל בני ביתו, והמצוה הוא רק להיות נר בבית", ועל כן "בבית הכנסת לכולי עלמא לא הוי יותר מהחיוב הדלקה בבית לבעל העיטור כנ"ל, דאין צריך לכוון להוציא אחרים, ויכול להדליק ולברך גם קטן המגיע לחינוך, דעל כל פנים ההדלקה היה על ידי בר חיובא". 

ומכל מקום הוסיף המנחת יצחק:

"אכן להטעם הלבוש שכתב שתיקנו כן [להדליק נר חנוכה בבית כנסת] מפני האורחים שאין להם בית להדליק בו, וכמו שתיקנו קידוש בבית הכנסת משום אורחים דאכלי ושתי בבי כנישתא עיין שם, שוב אין לקטן אפילו הגיע לחינוך להדליק שלא אתי חד דרבנן ומוציא תרי דרבנן כנ"ל".

אמנם כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן שצו) כי בזמנינו לא מצויים אורחים בבית הכנסת, ולפי זה חזרו למקומם דברי המנחת יצחק, שמכיון והקטן אינו מכוון להוציא אחרים בהדלקתו, רשאי להדליק את הנרות בבית הכנסת.

וביותר כתב התשובות והנהגות שיש המעדיפים לתת לקטן להדליק בברכה בבית הכנסת:

"כיון דעיקר הדלקה בבית הכנסת בברכה רפיא בידן, שאין לזה מקור מהגמרא ומהרמב"ם, אלא שמכל מקום מנהג ישראל, וכדאיתא בשו"ע סוף סימן תרע"א, וידוע שהגאון החתם סופר מנע עצמו לברך. אבל כיון שבעיטור כתב בטעם המנהג שהוא עבור האורחים או מי שאין לו שמן, לכן יש שפקפקו לענין ברכה היום בבית הכנסת כיון שכל אחד מדליק בביתו וחששו לברכה לבטלה, ולכן יש מנהג להדליק בקטן שאין בו איסור ברכה לבטלה כשמכוון למצוה. וכמבואר בתוספות בפסחים (פח, א ד"ה שה). ואם כן לדבריהם יש קפידא שקטן ידליק ויברך, ונסמוך על דעת הפוסקים שמוציא, כאשר הגדולים מונעים עצמם מלהיכנס לחששות בזמן הזה".

אולם מאידך כתב התשובות והנהגות:

"עיקר מנהג הדלקת נרות בבית הכנסת הוא משום פרסומי ניסא, ובפרט היום כיון שאין מדליקין ברשות הרבים, על כן תיקנו להדליק בבית הכנסת במקום רבים. ולכתחילה נראה שאין להקל בהדלקת קטן אף שנהגו כן".  וכן נקט לדינא הגר"ע יוסף (חזון עובדיה, מצות הדלקת נר חנוכה אות יד) "טוב שלא יתנו לקטן להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, משום פרסומי ניסא בכבוד הראוי". ובהערות שם הוסיף: "ומיהו בדיעבד אם הדליק קטן בבית הכנסת שפיר דמי. ולאפוקי ממה שכתב בספר ישיב משה (עמ' פו) בשם הרה"ג ר' יוסף שלום אלישיב, שאם הדליק קטן בבית הכנסת חייבים לכבותה ולהדליק מחדש בברכה, דליתא. שלא יהא אלא ספק, הא ודאי דספק ברכות להקל".