בשבת חנוכה, פרשת מקץ, שנת תשע"ד, בבית כנסת שבו אנחנו מתפללים ['ישראל הצעיר דהאנקוק פארק, לוס אנג'לס], קרא בתורה חתן בר מצוה. לאחר מעשה, התברר כי בשעת הקריאה טרם מלאו לנער י"ג שנים, אבל בגלל שבטעות הכין את קריאת פרשת מקץ, התיר לו רב בית הכנסת, ידידי רבי יעקב קראוס, לקרוא בתורה, כדי שלא יגַרמו צער ועוגמת נפש לחתן בר המצוה ולבני משפחתו.
כאשר שמענו על כך, החלטנו לשוב ולשנות עם בני החבורה את פרטי דין קטן הקורא בתורה [שכבר נלמדו בעבר], והפעם במגמה לברר האם יש הבדל בין דינו של קטן הקורא בתורה בכל ימות השנה, לקטן הקורא בתורה בחנוכה.
א. בשיעור "קטן בקריאת התורה והפטרה" הובאו בהרחבה דברי הפוסקים בנדון עליה לתורה וקריאה בתורה של קטן, ומסקנת המשנה ברורה (סי' רפב ס"ק יג) בנדון: "קטן אין יכול להיות מקרא את העולים דהיינו שהוא יקרא בקול רם בספר תורה, והעולים אומרים אחריו בלחש, וכל הצבור יהיו יוצאים ידי חובתם בשמיעה ממנו, עד שיביא שתי שערות [ומשהוא בן י"ג שנה בחזקה שהביא שתי שערות לענין זה]. ומכל מקום כשאין שם קורא אחר ותתבטל הקריאה לגמרי מסתפק הפרי מגדים, דאפשר דיש להקל באופן זה אפילו אם לא הביא עדיין שתי שערות. וכן בדרך החיים בהלכות קריאת התורה מיקל גם כן בשעת הדחק".
על סמך דברי הפרי מגדים פסק האגרות משה (ח"ב או"ח סימן עב) במעשה שהיה שלימדו קטן בטעות לקרוא בתורה בפרשה של השבת קודם בר המצוה שלו, ולאחר שהצדיק את סברת המג"א (סי' רפב ס"ק ו) שבעל הקורא הוא שליח של השומעים וממילא אין הקטן יכול לקרוא, ותמה על פמ"ג שהתיר לקטן לעלות ולקרוא, כתב: "אבל מכל מקום לדינא אם הוא צער גדול להבר מצוה ומשפחתו ורוצה כתר"ה [הרב השואל] להקל כהפמ"ג ודעימיה, אין למחות בידו".
על פי הכרעת המשנה ברורה והאגרות משה, התיר הרב קראוס לחתן בר המצוה הקטן לקרוא בתורה בפרשה שהכין, שהרי אם לא יקרא לתורה בשבת שאליה כבר הוזמנו האורחים, ודאי יגרם "צער גדול להבר מצוה ומשפחתו", וניתן לומר שזו בהחלט "שעת הדחק" שבה התיר המשנה ברורה לקטן לקרוא בתורה.
וכן פסק להלכה בשו"ת בית אבי (או"ח סימן כה) להתיר להקדים עליה לתורה של נער בר מצוה לאחד מימי החנוכה, לאפשר לו לקרוא בתורה בטרם מלאו לו י"ג שנה, כדי להימנע מקיום עליה לתורה בשבת [שיגרום לאורחים מחללי שבת להגיע לבית הכנסת בנסיעה ברכב] "כי גדר קריאת התורה הוא לימוד התורה, ואין צריך להוציא לרבים ידי חובה, חוץ מפרשת זכור", ולכן "קטן יכול לעלות ולקרוא בתורה בעת הצורך".
[וכדבריהם מבואר במש"כ השפת אמת (שבת כג, א ד"ה עי' ר"ן) לבאר את שיטת בעל העיטור שקטן שהגיע לגיל חינוך מדליק נר חנוכה, ובני הבית יצאו בזה ידי חובה "דבאמת הלשון הגמרא (שבת כא, ב) מצות חנוכה נר איש וביתו, משמע דאין צריך המדליק לכוון להוציא כל בני ביתו. והמצוה הוא רק להיות נר בבית, כמו מזוזה. ואפילו אחֵר שאינו מבני ביתו מדליק נר חנוכה או קובע מזוזה כשר. אלא דצריך להיות ההדלקה מבר חיובא, דאי לאו הכי אין עליו שם נר מצוה", וכתב השפת אמת: "ודמיא לקריאה בספר תורה שאין צריך להוציא הציבור, אלא שהציבור ישמעו הקריאה מבר חיובא, ולהכי בהגיע לחינוך בכלל בר חיובא הוא". ומבואר בדבריו שקטן רשאי לקרוא בתורה, כי קטן אינו מוציא את הרבים ידי חובה בקריאתו, והשומעים יוצאים ידי חובה במה ששמעו קריאה מ"בר חיובא" מדין "תלמוד תורה"].
קריאת התורה במועדים – חובת היחיד והבעל קורא מוציא את השומעים מדין שומע כעונה
ב. ונראה לענ"ד שיש הבדל בין דינו של קטן הקורא בתורה בכל שבתות השנה, לקטן הקורא בתורה את הקריאה של חנוכה, בהקדם חידושו של הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סימן נו) בגדרי קריאת התורה, וז"ל: "נראה שכל המחלוקת בגדר מצות קריאת התורה אם החיוב הוא קריאה או שמיעה, היינו בקריאת התורה בשני וחמישי ושבת, שעיקר החיוב הוא בגדר תלמוד תורה, וכמבואר בב"ק דף פ"ב ע"א, דאז יש לומר דלמצות תלמוד תורה מספיק שמיעה. אבל בראש חודש וימים טובים, חנוכה ופורים וד' פרשיות, שחיובם מפני מצות היום, בזה התקנה היא חיוב לכל אחד לקרוא מעניינו של יום, ויוצאים מדין שומע כעונה". ומבואר בדבריו, שגדר קריאת התורה במועדים שונה מגדר הקריאה בשבתות ובימי שני וחמישי, כי במועדים החיוב הוא לקרוא "בעניינו של יום" משום "מצות היום". והיות וחיוב זה מוטל על כל אחד ואחד, יוצאים ידי חובת חיוב זה בקריאתו של הבעל הקורא מדין 'שומע כעונה'.
על פי יסוד זה חידש הגר"מ שטרנבוך: "שהעולה לתורה במועדים וראש חודש לא יקרא בלחש, שכיון שהמצוה היא לכל אחד לקרוא בציבור דווקא, ממילא העולה מחויב לצאת בשומע כעונה מהקריאה לציבור, ואינו יוצא בקריאתו בלחש".
ועוד חידש (תשובות והנהגות ח"ד סימן מג) כי בשעת קריאת התורה במועדים יש חיוב לעמוד מעיקר הדין: "כתב השו"ע (או"ח סימן קמ"ו סע' ד) אין צריך לעמוד מעומד בעת שקורין בתורה, ע"כ. וכתב הרמ"א, ויש מחמירין ועומדין. וכתב המשנה ברורה (ס"ק יט) בשם הפרי חדש והגר"א והאריז"ל דהעיקר כסברא הראשונה. אמנם מרן הגריז"ס זצ"ל הגאב"ד דבריסק נהג לעמוד, שלקריאת התורה יש דין דבר שבקדושה. ואשר לזאת צריך דווקא עשרה, ולכן צריך לעמוד ככל דבר שבקדושה. אכן דעת הפוסקים נראה שבקריאת התורה המצוה היא השמיעה, ולא הוה כאמירה, ולזה אין צריך לעמוד. והנה כי כן נראה דכל זה בקריאת תורה דשני וחמישי ושבת, דחובת הציבור היא שיקראו ומצוות הציבור לשמוע. אבל בקריאת ד' פרשיות, או פרשת ראש חודש או חנוכה וכדומה שאינו מפני דברי תורה, רק ראוי לכל אחד להזכיר מעניינו של יום, כמבואר ברמב"ם (הלכות תפילה פי"ג ה"ח) וכל אחד יוצא מדין שומע כעונה, אם כן ראוי באמת לעמוד".
הנה כי כן, למדנו מדבריו, שקריאת התורה במועדי השנה, וחנוכה בכללם, היא חיוב המוטל על כל אחד ואחד לקרוא מעניינו של יום, ויוצא ידי חובת חיוב זה בקריאתו של הבעל הקורא מדין "שומע כעונה".
על פי זה נראה, שגם המתירים לקטן לקרוא בשעת הדחק, לא יורו כן בקריאת התורה במועדים, אלא רק בקריאת התורה בשבתות ובימי שני וחמישי, שחיובן מדין תלמוד תורה, והשומעים יוצאים ידי חובה בעצם שמיעת קריאת התורה ולא מדין 'שומע כעונה', ולכן בשעת הדחק יצאו ידי חובה גם כששמעו את הקריאה מקטן. אבל בקריאת התורה במועדי השנה, ובכללם חנוכה, שהחיוב מוטל על היחיד לקרוא מעניינו של יום, ובעל הקורא מוציא ידי חובה את השומעים מדין 'שומע כעונה' – לא יוצאים ידי חובה בקריאה של קטן.
ומצאתי בספר מסורת משה (או"ח סימן תכ) שהגר"מ פיינשטיין הורה במעשה שהיה ונער בר מצוה התכונן לקריאת פרשת זכור בטרם מלאו לו י"ג שנים, שהקטן יעלה לתורה בשבת, ואף קודם שנעשה גדול "דקטן עולה למנין ז' קרואים בכל שבת מעצם הדין, דאין ענין של שמיעה כדיבור, דעיקר החיוב הוא שמיעה. ולפיכך יכול לעלות גם לפרשת זכור. רק לא יכול להיות שליח, בעל קורא, לאחרים". הרי לנו שגם הגר"מ פיינשטיין שהתיר באגרות משה לקטן לקרוא בתורה בשבת קודם בר המצוה שלו כאשר התכונן לכך בטעות, כדי שלא יגרם "צער גדול להבר מצוה ומשפחתו", לא התיר לקטן במקרה דומה לקרוא בפרשת זכור, מכיון שהקטן אינו יכול להיות שליח להוציא את שומעיו ידי חובת הקריאה מדין שומע כעונה. ופשר השינוי בהוראה מבואר על פי האמור לעיל, שבקריאת התורה בשבת השומעים יוצאים ידי חובה בעצם שמיעת קריאת התורה ולא מדין 'שומע כעונה', ולכן בשעת הדחק יצאו ידי חובה גם כששמעו את הקריאה מקטן. ברם בקריאת התורה במועדי השנה וכן בפרשת זכור, שיוצאים ידי חובה מבעל הקורא מדין 'שומע כעונה', לא ניתן לצאת ידי חובה בקריאה של קטן שאינו יכול להיות שליח להוציא אחרים ידי חובה מדין 'שומע כעונה'.
ממוצא הדברים נראה על פי דברי התשובות והנהגות, שאם קטן התכונן לקרוא בתורה בשבת חנוכה בטרם היותו בן י"ג שנים, הרי זו "שעת דחק" ואמנם רשאי לקרוא בתורה את פרשת השבוע, אך לא את הקריאה של חנוכה.
- • •
מחמת צער חתן בר המצוה ומשפחתו, הועלתה הצעה להתיר לקטן לקרוא את הקריאה של חנוכה, והציבור שלא יצא ידי חובה, ישלים את הקריאה של חנוכה של אותו היום בקריאת התורה למחרת.
ונראה כי הצעה זו תלויה במחלוקת הפוסקים, מה הדין במקום שלא קראו בתורה באחד מימי החנוכה [כי לא היה מנין או שלא היה ספר תורה] – האם צריך להשלים את קריאת אותו היום שלא קראו ביום אחר, או שבכגון זה נאמר "עבר זמנו בטל קרבנו". לדוגמא, אם לא קראו ביום החמישי של חנוכה את קריאת אותו היום, ביום השישי קוראים רק את קריאת היום השישי של חנוכה, ולא משלימים וקוראים את קריאת היום החמישי והיום השישי.
תשלומין בקריאת התורה בחנוכה
ג. במשנה במסכת מגילה (פ"ג מ"ו) נתפרשו סדרי קריאת התורה במועדי השנה, ובתוך כך נאמר שם: "בחנוכה, בנשיאים". דהיינו פרשת הקרבת הקרבנות על ידי הנשיאים בזמן חנוכת המשכן (סוף פרשת נשא בחומש במדבר).
וכתב הטור (או"ח סי' תרפד סע' א) "וקוראים בפרשת נשא בנשיאים, ג' [קרואים] בכל יום. ומפרש בפסיקתא משום שנשלם מלאכת המשכן, בכ"ה בכסלו". והב"ח (שם) הביא את פירוש רש"י במשנה (מגילה ל, א) "בחנוכה בנשיאים, דהוי נמי חנוכת המזבח". ובשו"ת חתם סופר (ח"א סימן קפח) ביאר את טעם קריאת פרשת הנשיאים בחנוכה "על פי המדרש שכתב רמב"ן ריש פרשת בהעלותך, שנצטער אהרן על שלא הקריב לחנוכת המזבח, ובישר לו הקב"ה פרשת בהעלותך את הנרות שחנוכה שלו על ידי נס הנרות יהיה קיים לעולם. ואם כן צריך היה לקרות פרשת הנשיאים בחנוכה שהרי על ידי כן נתבשרו בנס הזה". הרי לנו שלושה טעמים לקריאת פרשת הנשיאים בחנוכה:
[א] הקרבת קרבנות הנשיאים היתה בזמן חנוכת המשכן בכ"ה בכסלו.
[ב] בהקרבת קרבנות הנשיאים נחנך המזבח, כעין חנוכתו בימי החשמונאים.
[ג] הדלקת נרות חנוכה היא "פיצוי" על צערו של אהרן הכהן שלא הקריב קרבן עם כל הנשיאים בעת חנוכת המזבח.
והנה בכל יום מימות החנוכה לא קוראים את כל פרשת הנשיאים, אלא מחלקים את הפרשה לשמונת ימי החנוכה, ובכל אחד מימי החנוכה קוראים את פרשת הקרבת הקרבן של נשיא אחד, כדברי הטור (שם) "וכן הסדר ביום הראשון מתחיל 'ביום כלות משה', וקורא אותו עם כהן ולוי, ישראל קורא ביום הראשון. ביום השני קורא כהן 'וביום השני' עד 'פר אחד בן בקר', ולוי עד 'וביום השלישי'. וישראל חוזר וקורא 'וביום השני' וכן בכל יום". וביום השמיני "מתחילים ביום השמיני וגומרים כל הסדר".
ד. ויש לחקור, האם צריך לסיים את כל קריאת פרשת קרבנות הנשיאים במשך שמונת ימי החנוכה, אלא שחילקו את הפרשה בסדר הנ"ל, ולכן אם לא קרא יום אחד בחנוכה, צריך להשלים את הקריאה שהחסיר, כדי להשלים את כל קריאת הפרשה בחנוכה. או שעיקרה של תקנת קריאת פרשת הנשיאים בחנוכה נועדה שיקראו בכל יום מימי חנוכה את קרבן הנשיא של אותו היום בדווקא. ולכן אם לא קרא בתורה באחד הימים, אין צורך לקרוא ביום אחר את קריאת הקרבת הקרבן שלא קשורה ליום זה.
בשו"ת מחנה חיים (ח"ג או"ח סימן נא) דן בחקירה זו, והשואל הבין כפי הצד הראשון "דחכמינו ז"ל רצו להשוות חנוכה ליום טוב שיהיה קריאת התורה, ובררו גם כן לקרוא פרשת הנשיאים מטעם שהוא שייכת על כל פנים מענין היום קצת. אבל מאי שייכת לקרבנות נשיאים לגוף נס חנוכה, ובאמת אין שייך כאן הבדל בין יום ראשון או שני. רק הכלל שיהיה קריאת נשיאים בחנוכה, אבל אין קפידא איזה נשיא, אם כן יוכל להשלים. ואפילו בטל קריאת ספר תורה שבעת ימי חנוכה, נקרא הכל ביום האחרון". כל פרשת הנשיאים היא מענין נס החנוכה, אך אין קשר מיוחד בין כל יום מימי החנוכה לקריאה של פרשת הנשיא של אותו יום, ולכן אפילו אם לא קראו את הפרשה בשבעת הימים הראשונים של חנוכה, צריך לקרוא את כל הפרשה ביום השמיני. והוסיף המחנה חיים לפי הבנה זו כי "מי שצריך ליסע על הים ויודע שלא ישמע עוד קריאת התורה, יהיה מותר כמעט חייב לקרוא ביום הראשון כל הנשיאים, כי אין קפידא כל כך על קריאת נשיא ונשיא דבר יום ביומו, נשיא ראשון ביום א' דחנוכה, ואפילו קורא ביום שני נשיא רביעי אין בו ברכה לבטלה".
וכן נקט להלכה בשו"ת מבשר טוב (או"ח סימן לו) על פי דברי מסכת סופרים (פ"כ מ"ח) שבשבת חנוכה היה נוהגים לקרוא את כל פרשת הנשיאים מתחילה ועד סוף "והלא דברים ק"ו בן בנו של ק"ו הם, מה במקום שקראו כבר הנשיאים של הימים הראשונים, אעפ"כ חזרו לקרוא מה שקראו כבר. על אחת כמה וכמה במקום שמחמת אונס לא היו יכולים בימים הראשונים של חנוכה לקרות בתורה, בודאי שאנו יכולים (ואפשר שאנו מחויבים אפילו) להשלים קריאת הנשיאים שעברו".
ובביאור המנהג לקרוא בשבת שבתוך החנוכה את כל פרשת הנשיאים, כתב המבשר טוב: "כי יותר נראה שכל הקריאה הזאת היא משום פרסומי ניסא, ואם כן לפרסומי ניסא דחנוכה היו נוהגים לחזור ולקרות כל פרשת הנשיאים ביום השבת, שאז כל עדת ישראל נאספים בבתי כנסיות אנשים שלא היו יכולים לבוא בימי החול לשמוע קריאת הנשיאים". כלומר, קריאת פרשת הנשיאים בחנוכה נועדה ל"פרסומי ניסא", וכפי שנתבארו לעיל הטעמים מדוע קוראים פרשה זו דווקא בחנוכה. ולכן בשבת חנוכה, שכל הציבור נמצא בבית הכנסת, זהו הזמן המתאים ביותר לקרוא את כל פרשת הנשיאים כדי לפרסם את הנס גם למי שלא שמע את הקריאה במשך ימות השבוע.
על כל פנים, נתבאר לפי זה, שחיוב קריאת התורה בחנוכה הוא חיוב לקרוא את כל פרשת הנשיאים במשך שמונת ימי החנוכה, ואין חיוב לקרוא בכל יום את קריאת פרשת הקרבת הנשיא של אותו יום. ולפיכך יש דין "תשלומין" בקריאת התורה בחנוכה, ואם לא קרא בחנוכה יום אחד או יותר את הקריאה, צריך להשלים את הקריאה שהחסיר, וגם אם לא קרא בשבעת הימים הראשונים של חנוכה בתורה, צריך להשלים ביום האחרון של חנוכה את כל קריאת פרשת הנשיאים.
ה. ברם המחנה חיים חידש בסופו של דבר כי חז"ל תיקנו לקרוא בחנוכה בכל יום את קרבן הנשיא של אותו היום בדווקא. והיסוד לכך הם דברי חז"ל שבחנוכה בכל יום היה הנס בפני עצמו: "ימי חנוכה המה שמונה ימים על זכרון הנס אשר נעשה בימים ההם, וכל יום ויום הוי נס בפני עצמו, שהרי נעשה נס בשמן בכל יום (עי' בתירוצי הבית יוסף או"ח סי' עתר). דהא מברכים בכל לילה ברכת שעשה ניסים, וכן רוב ניסים אשר נעשו בימים ההם במלחמות גדולות, הוה כל יום ויום נס לעצמו". ויסוד נוסף מבואר בדברי חז"ל שהנשיאים הקריבו את קרבנותיהם בכוונות נשגבות, שגרמו לניסים בעתיד בימי החנוכה, כדבריו: "המעיין במדרשים רבה וילקוט ותנחומא ויתר מדרשים, יתבונן על הסודות גדולות ונוראות על המחשבות דבוקות וקדושות על רעיונות מופלאות ועמוקות, על פרישות ונזירות ועל מסירות הנפשות ונשמות, אשר כל נשיא ונשיא הפליא בלבו בנסתר בקרבנו, עד שזכה לראות עד סוף כל הדורות. וכאשר הגיע ימי כ"ה כסלו וטבת אשר חפץ הקב"ה לשלם חובו, הוקם המשכן, אז הוצרך לשלם ג"כ הרוב ניסים ונפלאות אשר היה פעלו הנשיאים על ימים האלו, אילו הקריבו בימים ההם קרבנם".
ועל פי זה כתב המחנה חיים: "ועל כן העמיקו אשר תיקנו לקרוא בתורה פרשת הנשיאים, כי הם המה אשר פעלו לנס החנוכה בימי החשמונאים, וכאשר פעלו על הימים האלה בימי החשמונאים, כן הוקבעו הימים להיות זכרון הנשיאים תמיד חקוק. ואם כן איפוא, כל יום זוכה בנשיא שלו בכל דעותיו ומחשבותיו ובכל תיקונו אשר הכין ופעל לפי שבטו ומקור נשמתו וכן הוא לדורות עולמים. ובזה יובן למה נעשה נס חדש בכל יום, ולמה צוה ה' הדלקת נר חנוכה בכל יום לפני עצמו, כי כל נשיא פעל על יומו כפי קדושתו. ועל כן כל יומו זוכה שיתחילו לקרוא בנשיא שלו, כי הוא מקורו ומחשבו לעורר מעשיו ופעולותיו ביום הזה בימים ההם".
נמצא לפי זה, שקריאת התורה בכל יום מימי החנוכה מדוקדקת כנגד הנשיא שהקריב באותו יום, ומתוך כך הסיק המחנה חיים שאם לא קרא בתורה באחד מימי חנוכה, אין צורך לקרוא ביום אחר את קריאת הקרבת הקרבן שלא שייכת ליום זה: "אין משגיחים על קריאת חנוכה שנעשה חיוב פרשת נשיאים לקרוא אותו בחנוכה, אם כן נשיא אחד ליום דבר יום ביומו, וצריכים להתחיל ביום שני מנשיא השני, דעבר זמנו של הראשון בטל קרבנו".
לפי זה נמצא שהאפשרות שקטן יקרא את פרשת הנשיאים בחנוכה, והציבור שלא יצא ידי חובה בקריאתו [כמבואר לעיל] ישלים את הקריאה שלא שמע ביום אחר – היא רק לדעת הפוסקים שיש חיוב לקרוא את כל פרשת הנשיאים במשך שמונת ימי החנוכה, ואין חיוב לקרוא בכל יום את קריאת פרשת הקרבת הנשיא של אותו יום. ולפיכך ניתן "להשלים" את הקריאה שהחסיר ביום אחר מימי חנוכה.
אולם לדעת המחנה חיים שתיקנו לקרוא בחנוכה בכל יום את קרבן הנשיא של אותו היום בדווקא, אם הציבור לא יצא ידי חובת הקריאה של הקטן, יש לחשוש שלא ישלימו את הקריאה באותו יום, וביום אחר לא יוכלו להשלים את הקריאה.