קיום מצוות במקום לא נקי

תקציר השיעור

קיום מצוות במקום לא נקי

א. מקור הדין וטעמיו

בסוגיות הש"ס ודברי הפוסקים מבואר האיסור ללמוד תורה, לברך ברכה או לומר דברים שבקדושה, במקום שאינו נקי [כגון בית הכסא או בית המרחץ]. רבותינו האחרונים דנו האם מותר לקיים מצוות מעשיות במקומות אלו – מחמת בזיון המצוה או בגלל שמהרהר בדיני המצוה.

ב. קיום מצוות ציצית במקום לא נקי

הפוסקים דנו האם מותר להיכנס לבית הכסא לבוש בציצית, ומכאן לכאורה יש להוכיח שאין איסור לקיים מצוות מעשיות במקום לא נקי • הבדל בין טלית קטן לטלית גדול • כניסה עם קיטל לבית הכסא.

ג. נטילת לולב אכילת מצה וחילול מעשר שני

על פי המבואר לעיל, יש לדון בקיומן של מצוות נוספות במקומות לא נקיים, כגון נטילת לולב, אכילת מצה וחילול מעשר שני במקום מטונף  • קיום מצוה חיובית ומצוה של רשות.

ד. נר שבת ונר חנוכה

לכאורה יש לדון להקל כי יתכן שאין בזה גנאי למצוה.

ה. הבדלה בבית הכסא

כאשר נמצא במוצאי שבת בבית הכסא, יש לדון האם רשאי להבדיל בעודו שם על מנת להתיר עשיית מלאכות האסורות בשבת, מחמת שזו מצוה מדרבנן, או שאין זה נחשב בכלל מעשה מצוה.

ו. בדיקת חמץ וביעורו

עוד יש לדון האם מותר לבדוק חמץ או לבערו במקומות שאינם נקיים, מאחר שזהו מקומו הרגיל, או בגלל שמצוות אלו עיקרן בתוצאה  • המנהג להניח פתיתים – האם מותר גם בבית הכסא.

ז. ספירת העומר

האם הספירה היא מעשה מצוה • האם יספור בלא כוונה.

ח. קיום מצוות שבין אדם לחברו – צדקה וחסד

בקיומן של מצוות שבין אדם לחברו במקומות לא נקיים, יש לדון בסברא להקל, היות וזהו המקום שבו חל חיוב המצוה, או כי אין צריך כוונה בקיומן.

ט. קיום מצוות שכליות ומצוות שבין אדם למקום

הרהור באמונה ובאהבת ה' במקומות שאינם נקיים.

קיום מצוות במקום לא נקי

 

קיום מצוות במקום לא נקי

 

א. מקור הדין וטעמיו

בסוגיות הגמרא במסכת ברכות (1א) מבואר האיסור ללמוד תורה, לברך ברכה או לומר דברים שבקדושה, במקום שאינו נקי [כגון בית הכסא או בית המרחץ], וכפי שנפסק בשלחן ערוך (1ב). וכתב המשנה ברורה (ס"ק ז) שכל מקום שבני אדם רגילים להצטער מחמת הריח, בכלל האיסור. רבותינו האחרונים דנו האם מותר לקיים מצוות מעשיות במקומות אלו – נדון אשר לא נזכר במפורש בדברי הגמרא ורבותינו הראשונים, אך לכאורה יש ללמוד דין זה:

  • ראשית, מדברי חז"ל במסכת חולין (1ג) שדרשו מהפסוק, כי יש לכסות את הדם דווקא ביד ולא ברגל, כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו. ולכאורה מוכח מכך, שקיום מצוות במקום מטונף נחשב כביזוי למצווה.
  • שנית, מדברי הגמרא במסכת קידושין (1ד), שדרשו מהפסוק כי אין חיוב לעמוד בפני רבו כשנמצא בבית הכסא או בבית המרחץ, משמע כי אילולא לימוד זה, היה חייב לקיים מצוות "והדרת פני זקן" גם במקום שאינו נקי.

והנה המטה אפרים (2א) כתב כי התוקע בשופר ומי רגליו שתתו על גופו: "פוסק עד שיכלו המים, וחוזר לתקוע מראש להלן על הסדר. ואם תקע בשעה שהמים היו שותתים, יצא. ומכל מקום יש לו לחזור ולתקוע בלא ברכה". הביאור הלכה (2ב) הביא את דברי המגן אברהם שכאשר אדם הפסיק באמצע התקיעות מחמת אונס ושהה כדי לגמור את כולם, לחזור ולתקוע מההתחלה, ותמה: "היכן מצינו שאסור לקיים מצווה כשגופו אינו נקי או במקום שאינו נקי, האם אסור ללבוש טלית של ד' כנפות כשגופו או המקום אינו נקי – לא מצינו כן בשום מקום. אמנם להלכה, הביא את דברי המטה אפרים (2א). וביאר את טעמו בשני אופנים: [א] כיון שצריך לכוון בזמן עשיית המצווה מדין מצוות צריכות כוונה, מחשבה זו נחשבת כדברי תורה, והרי אסור להרהר במקום מטונף. [ב] בשעה שמקיים מצוה בפועל הוא "עבודה", ואין לעשות עבודת ה' בדרך בזיון "דהוא בכלל ביזה המצוה" [ויתכן שהמקור לכך הוא דברי הגמרא בחולין (1א) בענין כיסוי הדם]. וקיום מצוה במקום שאינו נקי, נחשב כבזיון, וסיים: "וגדולה מזו אמרו (ראש השנה לג, א), דאסור לצחצח [לנקות] שופר של ראש השנה במי רגליים מפני הכבוד, והוא רק הכשר מצוה, וכל שכן המצוה עצמה".

 

ב. קיום מצוות ציצית במקום לא נקי

הביאור הלכה (2ב) העיר מקיום מצות ציצית במקום שאינו נקי. ואכן בספר חסידים (2ג) לאחר שהזכיר כי שאול המלך הקפיד להוריד מעליו את המנטיל [מעיל] בשעה שעשה את צרכיו, כתב: "לכך יש כשעושים צרכיהם בבית הכסא, מפשיטים את המקטורן [בגד עליון] וכל טלית שיש בו ציצית".

בשולחן ערוך (2ד) נפסק: "מותר להיכנס בציצית לבית הכסא". וכתב המשנה ברורה כי ההיתר הוא רק בטלית קטן שלובשו כל היום, אולם "טליתות של מצוה שמיוחדים רק להתפלל בהם, אין נכון שיכנס בהן לבית הכסא". והוסיף כי מטעם זה יש לפשוט את הקיט"ל קודם הכניסה לבית הכיסא "כיון שבגד זה מיוחד רק להתפלל".

ובשו"ת הלכות קטנות (3א) מבואר כי בשעת הכניסה לבית הכסא ראוי לכסות את הציציות.

 

ג. נטילת לולב אכילת מצה וחילול מעשר שני

על פי המבואר לעיל, יש לדון בקיומן של מצוות נוספות במקומות לא נקיים, כגון נטילת לולב, אכילת מצה וחילול מעשר שני במקום מטונף – מחמת בזיון המצוה וכן מהטעם שמהרהר בדיני המצוה.

בשו"ת הלכות קטנות (3א) נקט בפשיטות שמותר לקיים במצוות גם במקום לא נקי, וראיה מפסק השו"ע (יו"ד סי' יט סע' א) שמותר לשחוט במקום שאינו נקי, אף שיכול לבוא לידי הרהור בהלכות כשרות הבהמה. וממילא בדיעבד, ודאי יצא ידי חובת קיום מצות תקיעה בשופר ונטילת לולב בבית הכסא, אלא שלכתחילה לא יעשה כן "שלא יהיו מצוות בזויות עליו" [כמבואר בדברי הגמרא בחולין (1ג)].

וכן נראה שנקט החיד"א בספרו טוב עין (3ב), בנדון חבוש בבית האסורים, אשר רשאי לקיים מצוות הגם שהמקום מטונף [באופן שיקפיד לא להרהר בדיני המצוה], על פי משמעות דברי הגמרא במסכת קידושין (1ד) שאילולא דרשת חז"ל לפטור קימה בבית המרחץ, אין מניעה בעצם קיום המצוה גם במקום שאינו נקי. אמנם בסיום דבריו כתב החיד"א כי בדברי הזוהר שיש לקיים את המצווה ב"אדכוותא דמשכניה" [נקיות המקום], מבואר כי הדבר מעכב [ברם יתכן שדברי הזוהר נאמרו רק כשיש לו אפשרות אחרת, אך באסיר בבית כלא, שאין בידו לצאת מותר לו לקיים מצוות גם במקום לא נקי].

והנה בתלמוד ירושלמי (4א) נאמר שמותר לערום להפריש דמאי, מאחר שאין חיוב ברכה בהפרשת דמאי. משמע כי מצד קיום מצות הפרשת מעשרות, אין איסור לקיימה כשהוא ערום. ומכאן – וכן מפסק השו"ע להתיר לבישת ציצית בבית הכסא (2ד) – הוכיח בשו"ת תורה לשמה (4ג) להתיר לאכול מצה במקום שאינו נקי. וכמו כן הוכיח מקיום מצות סוכה, שרק לא יברך במקום שיש ריח רע, אך עצם קיום מצוות סוכה הותר.

עם זאת, לדעתו, אין ראיה מהגמרא בקידושין (1ד) בנדון קימה בבית המרחץ, כי זו מצוה עוברת, ואם לא יקיימה כעת שוב לא יוכל לקיימה. ולמעשה נקט, שאף שמותר לקיים מצוות במקום מטונף, ודאי אין זה מכבוד המצוה, שהרי אפילו בנרות שבת הזהירו מלגלות ערוות קטן כנגדם.

על דברי רמב"ם (4ד) שאין חיוב ברכה בחילול מעשר שני של דמאי, ציין רבי חיים קנייבסקי בספרו דרך אמונה (4ה) לדברי הירושלמי (4א) שהתירו מחמת זה לחלל כשהוא ערום, והעיר לפי זה על דברי הביאור הלכה (2ב) שאסר לקיים מצוות במקום או בגוף שאינו נקי. ויישב על פי דברי הדרכי תשובה שכתב לחלק, כי מצוה חיובית אין לקיים במקום מטונף, מה שאין כן במצוות של "רשות", ולפיכך שחיטה מותרת גם במקום אינו נקי. ועיין בדבריו במה שדן בכמה מהמצוות, האם נחשבות מצוות "חיוביות", ובמה שכתב בנדון מצות טבילת נידה וכלים בבית מרחץ.

 

ד. נר שבת ונר חנוכה

רבי יצחק זילברשטיין דן בספרו חשוקי חמד (5א) האם חולה שנמצא במקום שאינו יכול להדליק נרות שבת, רשאי לקיים המצוה בהדלקת אור בבית הכסא. וכתב להתיר לכתחילה בדרך זו, והוכיח כן מלשון הירושלמי שיש להדליק נרות שבת גם בבית המרחץ. ויש לומר כי אין בכך גנאי, כיון שזו מהות המצוה – להדליק אור בכל חדרי הבית.

ברם נרות חנוכה שאינם שייכים לבית הכסא, אין להדליק שם. כמו כן, מצות שילוח הקן מותרת בבית הכסא, וכן בדיקת חמץ [כפי שיתבאר לקמן אות ו].

 

ה. הבדלה בבית הכסא

כאשר נמצא במוצאי שבת בבית הכסא, יש לדון האם רשאי להבדיל בעודו שם באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול", על מנת להתיר עשיית מלאכות האסורות בשבת, מחמת שזו מצוה מדרבנן.

בשו"ת רבבות אפרים (5ב) כתב שאין בכך איסור, כיון שאין במילים אלו גדר של "דברי תורה", ובפרט במקום של כבוד הבריות יש להקל, ואף המחמיר, יכול להרהר.

אמנם בשו"ת נשמת שבת (5ג), מבואר שלכאורה באמירת "ברך המבדיל" מקיים מצות הבדלה, אף שאומרה בלא שם ומלכות, אלא שיש לחלק בין מצוה דאורייתא למצווה דרבנן. וכתב עוד טעם להקל מחמת שבתי הכסא שלנו בדרך כלל נקיים, ולכן אינם בכלל בית הכסא שאסרו לומר בו דברים שבקדושה. וכמו כן התיר לחתוך נייר אף ללא הבדלה, מחמת שעצם האיסור אינו ברור.

בשו"ת אבני ישפה (6א) כתב כי לפי שני הטעמים שהזכיר הביאור הלכה (2ב) יש לאסור לומר "ברוך המבדיל" בבית הכסא, הן מצד כוונת המצוה והן מצד שהדבר נחשב כבזיון. ומסקנתו שאין להתיר להבדיל בבית הכסא, וכיון שלא הבדיל אסור במלאכה. וכמו כן, אין לקבל שבת בבית הכסא מטעם זה.

 

ו. בדיקת חמץ וביעורו

עוד יש לדון האם מותר לבדוק חמץ או לבערו במקומות שאינם נקיים, מאחר שזהו מקומו הרגיל, או בגלל שמצוות אלו עיקרן בתוצאה.

בספר בית מתתיהו (6ב) הובאה שאלה שנשאל רבי חיים קנייבסקי, האיך הותר לבער את החמץ בזריקתו לבית הכסא, והרי מקיים בכך מצות ביעור חמץ במקום שאינו נקי. ותשובתו: "הטינוף הוא ההשבתה, והיינו שכל תכלית הביעור זהו להשבית, ולא איכפת לן שיהא במקום מטונף, דהטינוף הוא ההשבתה".

וראה בדבריו במה שדן שאין כאן את הטעם הראשון של הביאור הלכה (2ב) שמהרהר בכוונת המצוה, היות ומצות ביעור אינה צריכה כוונה, מאחר וכל עניינה הוא התוצאה – שהחמץ מבוער מהעולם. אמנם טעמו השני, שלא יעשה מצוות דרך בזיון לכאורה שייך גם בנדון ביעור החמץ בבית הכסא, אלא אם כן נאמר שבמצוה זו שכל עניינה הוא ביעור מהעולם אין בכך חסרון. ולמעשה הוסיף נדבך להיתר, על פי דברי הדרכי תשובה [המובאים בדרך אמונה (4ה)] כי מצוה קיומית מותר לקיים גם במקום שאינו נקי.

 

ז. ספירת העומר

בשו"ת אבני ישפה (7א) דן האם מי שנמצא בבית הכסא לפני השקיעה, ונזכר שלא ספר ספירת העומר, רשאי לספור ספירת העומר בעודו שם, או לא.

ולדעתו, במצות ספירת העומר שאין בה דברי תורה או לימוד, מותר לקיימה בבית הכסא בלא ברכה. אמנם, לפי דברי הביאור הלכה (2ב) שאסר על קיום מצוות במקום מטונף, לכאורה הוא הדין שאין לספור ספירת העומר שם.

רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן (7ב) נקט כי בנדון זה, רשאי לספור אך בתנאי שיכוון שלא לשם מצווה, ובאופן זה יוכל להמשיך לספור בברכה בשאר הימים [ראה בהערה שם ביאור דבריו בהרחבה].

בספר גם אני אודך (7ג) צירף להיתר לספור ספירת העומר בבית הכסא, את הטעם שבבתי כסאות שלנו אין טינוף.

 

ח. קיום מצוות שבין אדם לחברו – צדקה וחסד

בספר לב אברהם (8א) כתב לחלק בין סוגי המצוות:

מצות ציצית הותר לקיים במקום שאינו נקי, מאחר והמצוה היא להטיל ציצית בבגד שלובש, ואין בכך בזיון שנכנס בבגד לבית הכסא. כמו כן, מותר לקיים את כל המצוות שבין אדם לחברו במקום שאינו נקי – כגון מצות צדקה בבית המרחץ, שבוודאי רשאי לכתחילה לקיים במקום שהתחייב בהם.

עוד מבואר בדבריו, שכל מצוה שתתבטל אם לא יקיימה, רשאי לקיימה גם במקום שאינו נקי.

אולם מצוות שבין אדם למקום אין לקיים אלא במקום נקי. ובסיום דבריו כתב, שאין לתמוה על כך שמותר לקיים מצוות בבית הכסא, שמאחר שכן היא דעת תורה, יש לאדם לבטל הרגשותיו ורצונותיו לדעת תורה.

בשו"ת יביע אומר (8ב) כתב להתיר קיום מצוות שבין אדם לחברו במקום שאינו נקי, מטעם נוסף, כי עיקר איסור קיום מצוות במקום מטונף הוא מחמת הכוונה, ולכן במצוות שאין צריכות כוונה, אין לאסור כלל, כגון צדקה שהכל תלוי בהנאת העני, אין צריך לכוון בה לשם מצווה- והוא הדין בקיום כל המצוות שבין אדם לחברו.

 

ט. קיום מצוות שכליות ומצוות שבין אדם למקום

רבי אשר וייס חידש בספרו מנחת אשר (9) כי במצוות שבין אדם למקום יש "עצמות קדושה ועבודת השם", ולכן אין לקיימם במקום שאינו נקי. מה שאין כן במצוות שבין אדם לחברו שכל עניינם תועלת השני, אין בהם מעשה של עבודת השם, ולכן מותר לקיימם גם במקומות שאינם נקיים. והביא ראיה לדבריו ממה שכתב בשו"ת בנימין זאב (סימן סז) ובעוד קדמונים "בטעמא דמלתא שאין מברכים ברכת המצוות על מצוות שבין אדם לחברו, כגון כיבוד אב ואם וגמ"ח וכדומה, אלא על מצוות שבין אדם למקום. ובזה מסתבר שאין זה לכבוד התורה להרהר בה במקום טינופת, כך אין זה לכבוד העבודה".

הרהור באמונה ובאהבת ה' – רבי אשר וייס הביא את ספקו של רבי שלמה קלוגר, האם מותר להרהר בבית הכסא באמנות היחוד ובאהבת ה' וביראתו, ולדעת הגרש"ק "היא הנותנת, דדווקא עניינים אלה, משום רום קדושתם מותר להרהר בהם, והביא כעין זה ממה שכתבו המקובלים דבתפילין דרבנו תם מותר לשיח שיחת חולין, דמשום רוב קדושתם, אין הטומאה נתפסת בהם". וכתב על זה הגר"א וייס: "ולדידי פשיטא לי דאין בזה איסור אלא אם כן הוא סובר סברא ומחדש דבר בסוגיות אלה בדרכי העיון והחידוש, אבל עצם מחשבת האמונה והאהבה אין בו איסור כלל. דבעניינים אלה אין המחשבה עיקר הענין אלא ההרגש, דמצווים אנו להאמין לאהוב ולירוא, ואף כשהוא מחשב בעניינים אלה, אין זה בכלל מהרהר בדברי תורה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

הלבנת פנים

א. במסכת אבות נאמר על המלבין פני חברו ברבים: "אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא". ועוד אמרו חז"ל:

קרא עוד

שביתת הארץ

א. דברי המנחת חינוך שדין שביתת הארץ בשנת השמיטה נאמר על הארץ [חפצא] ולא על האדם העושה את הפעולות בקרקע

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

אונן בספירת העומר

אונן בספירת העומר ובגדרי פטור אונן בקיום המצוות "אונן" הוא מי שמת אחד משבעת הקרובים שחייב להתאבל עליהם [אב ואם, אח אחות, בן ובת ואשה]

קרא עוד

שמיעת מגילה בטלפון או ברמקול

קיום מצוות דרך טלפון ומיקרופון התחדשות הטכנולוגיה בדורות האחרונים, והמצאת מכשירי הטלפון, הביאו לפתחם של הפוסקים שאלות הלכתיות סבוכות. כגון, אדם שאין לו מגילה כשירה,

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.