ריח וזיעת איסור (א)

 א. דין 'ריחא' – דברי הגמרא והפוסקים

במסכת פסחים  (1א) חלקו רב ולוי בנדון בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה [באותו תנור בשני שיפודים רחוקים, רש"י]. רב אסר את הבשר, אבל לוי התירו משום ש'ריחא' בעלמא הוא. בסוגיא שם נשאו ונתנו בדבריהם, אך לא הכריעו בזה.

והנה במסכת עבודה זרה (1ב,2א) מצינו מחלוקת דומה בין אביי לרבא בנדון ב'בת תיהא' [נקב שנוקבים במגופת החבית להריח את היין, רש"י] להריח ישראל בשל עכו"ם. "אביי אמר אסור – ריחא מילתא, ורבא אמר מותר – ריחא לאו מילתא". וכתב רש"י (פסחים עו, ב ד"ה אמר לך רב; 1א) כי רבא "קם בשיטת לוי", ומאחר וקיימא לן במחלוקת רבא ואביי שהלכה כרבא, נמצא שנפסק להלכה כדעת לוי ש'ריחא לאו מילתא'. אולם תוספות בפסחים (ד"ה אסרה) והרא"ש (2ב) כתבו בשם רבנו תם כי הלכה כרב.

והרשב"א כתב בספרו תורת הבית (2ג),  כי לכולי עלמא לכתחילה יש לחשוש ל'ריחא', אולם בירושלמי משמע כי לדעת לוי 'ריחא' מותר אף לכתחילה, וסיים: "וראוי לחוש לדברי הראשונים ז"ל שאסרו לעשות כן לכתחילה, אבל בדיעבד נראה שהלכה כלוי, וכן הסכימו רוב הפוסקים הראשונים והאחרונים".  וכן פסק הבית יוסף (2ד) להתיר 'ריחא' בדיעבד ולאסור לכתחילה.

בדברי רבותינו הראשונים נאמרו הגבלות לחשש זה של 'ריחא': המרדכי (3א) כתב: "דווקא בתנור קטן, אבל תנורים גדולים כעיין שלנו, שרי למיפא פת עם צלי", וכיוצא בזה מבואר בדברי הרא"ש (2ב). וראה גם בדברי תרומת הדשן (3ב) באופן שדן שם, ובמה שכתב הבית יוסף (3ג) מדברי הפוסקים אופנים שונים בחשש 'ריחא', ומסקנתו בסוף דבריו כי בדיעבד אין לאסור משום 'ריחא'.

ב. דין 'ריחא' – פסק ההלכה

השולחן ערוך (4) פסק לאסור [דהיינו לכתחילה] לצלות בשר כשר בתנור אחד עם בשר נבילה, אף על פי שאינם נוגעים זה בזה, ואם צלאם – הרי זה מותר [בדיעבד]. והוסיף כי אם היה התנור גדול או כאשר אחד מהם [מהבשר הכשר או מבשר הנבילה] מכוסה – מותר [לצלותם, והיינו גם לכתחילה].  והרמ"א כתב להחמיר לכתחילה גם בתנור גדול. וראה בדברי הרמ"א עוד פרטי דינים בהלכה זו.

ג. דין 'זיעה' – מקור הדין

מלבד דין 'ריחא' שנתבאר לעיל בסוגיות הגמרא, מצינו בדברי רבותינו הראשונים חשש נוסף להעברת איסור בתנור על ידי 'זיעת המאכל'. הרא"ש (5ג) בתשובותיו, הוכיח מדברי המשנה במסכת מכשירין (5א) כי זיעה היוצאת מן המאכל חשובה כאותו דבר, ועל כן אסר לתת אילפס חלבית תחת קדירה בשרית, היות וזיעת האלפס החלבית עולה לקדירת הבשר ומתערבת עמו. גם הריב"ש (5ד) נקט כי זיעת דבר אסור אסורה כאיסור עצמו, ולכן אסר זיעה של יין נסך, והוכיח זאת גם מדברי הגמרא במסכת חולין (5ב) שכאשר הקדירה מכוסה, נחשבת כל הקדירה כמעורבת מחמת הזיעה שמתערבת שם [אמנם רש"י (חולין שם) נקט כי החשש בכיסוי הקדירה הוא שהמים עצמם עולים ומתערבים, ולא רק זיעת המאכל, יעויין במה שכתב ביד יהודה (6א) בנדון].

בשו"ת הב"ח (6ב) דן בהרחבה בחשש 'זיעה', וכתב כי לכאורה דברי הרא"ש נאמרו רק כאשר אין מקום לזיעה להתפשט לצדדים, אבל במקום גדול שיש אפשרות לזיעה להתפשט, אין הזיעה אוסרת. אמנם פקפק בזה ממשמעות דברי התרומת הדשן, שלא חילק בזה ואסר בכל ענין, אלא אם כן אין הזיעה מגיעה לחום שהיד סולדת בו.

להלכה פסק השלחן ערוך (6ב) בהלכות בשר בחלב: "מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה, ואוסרתה". ומבואר כי בשונה מדין 'ריחא' שנאסר רק לכתחילה ולא בדיעבד, הרי ש'זיעה' אוסרת גם בדיעבד, ולקמן יתבארו ההבדלים בין הלכות אלו.

ד. דין 'זיעה' באוכל

בספר משאת משה (7א) חידש כי הדין ש'הבל' עולה ויש בו חיבור הוא דווקא במשקה ולא במאכלים. וכן כתב הבית מאיר (7ב) כי "זיעה אינה אלא בדבר לח כמו קדרה, ולא בנאפה והוא יבש".

אבל הבית שלמה (7ג) הביא כי הפרי מגדים דן בחידושו של המשאת משה, ולאחר שנשא ונתן בדבריהם, סבר להלכה כי גם באוכל "זיעת אוכלין כמותן". וביד יהודה (7ד) כתב בדעת הרמ"א, כי בדבר יבש אין לחשוש בסתמא שהזיע, אלא אם כן יודעים בו שהזיע.

ה. דין 'זיעה' ו'ריחא' בתנורים

לאור האמור לעיל, דנו הפוסקים האם כאשר משתמשים בתנורים לבשר ולחלב, יש חשש 'ריח' ו'זיעה' שנתבאר לעיל שאוסרת גם בדיעבד.

בשו"ת אבן יקרה (8א) חידש יסוד בדין זה, שכאשר מדברים על תנור שהיסקו מבפנים אין מקום לחשוש כלל, משום שהזיעה העולה מן המאכל נשרפת מיד שיוצאת מהמאכל , רק בהיסקו מבחוץ יש לחשוש לזיעה.  ועל פי דבריו כתב בספר ויזרע יצחק [הובא במגילת ספר; 9א] ליישב מדוע בשלחן ערוך ובפוסקים בנדון 'ריחא' בסימן ק"ח (4), כמעט ולא נזכר כלל שיסור מדין 'זיעה'. כי בתנורים, מחמת שהחום בהם רב אין חשש 'זיעה', כי היא נשרפת בחום ההיסק מבפנים, מה שאין כן מחמת 'ריחא' יש עדיין חשש. וראה עוד במגילת ספר (9א) שכתב על פי דברי האבן יקרה, שכל תנור שחומו רב ביותר [כמה מאות מעלות] הזיעה נשרפת בו ואין לחוש לה "וזו מציאות הנראית לעינים, שבתנור אין זיעה כלל, וכמו שאנו רואים שבפתיחת התנור אין אנו רואים שום זיעה, לא באוויר התנור ולא בדפנותיו, ולעומת זאת בבישול תמיד יש זיעה כשמרימים המכסה". וצריך לומר כי דברי רבותינו הראשונים על חשש 'זיעה' נאמרו רק בבישול בקדירה שאין האויר חם כל כך לשרוף הזיעה.

וראה גם בספר בית היוצר (8ב) במה שדן בחששות שיש בתנורים, בחידושו של המשאת משה (7א) שאין זיעה באוכל, ובסברא שזיעה היא "טעם קלוש", ולכן אין לאוסרו בבשר וחלב.

ו. 'זיעה' ו'ריחא' בתנורים – הלכה למעשה

ממוצא הדברים הפוסקים דנו כיצד יש לנהוג הלכה למעשה בשאלות המצויות בתנורי זמנינו, לאור הנתונים המשתנים: אש גלויה או מכוסה, תנור דולק או כבוי, האם פתחו את דלת התנור באמצע האפיה או הבישול. כמו כן דנו, האם בחום גבוה הזיעה מתכלה או שנחשב כ"ליבון".

בספר בינת צבי (9ב) דן בסברות שנתבארו לעיל להקל בתנורים: חידושו של האבן יקרה כי אש מגולה שורפת את הזיעה [אם כי יתכן כי בתנור שגוף החימום בחוץ, או בתנור מנוע 'טורבו'  שאין האש פועלת לשרוף הזיעה]. הסברא, שחום גבוה מכלה זיעה, וכן הסברא שחום התנור נחשב ליבון המתיר בדיעבד. בנוסף יתכן לצרף את דברי הרא"ש, כי מאכל חם לא מקבל זיעה.

בתשובות האגרות משה (10א, 10ב) רצה להתיר דין 'זיעה' בתנור, מחמת המרחק הרב בין הקדירה לכותלי התנור, אולם למעשה כתב שאין לסמוך על כך כי בוודאי מגיע גם לשם זיעה. עוד כתב, שאין להתיר בגלל שיש בתנורים פתח בצד להוצאת עשן, היות ובגג התנור הזיעה נבלעת. לדעתו, הטעם שהזיעה נשרפת מחמת חום התנור, אינו מובן, משום "דאינם חמים כל כך עד שישרוף".  אמנם למעשה מסקנתו להתיר היות ואין לחוש בסתמא לזיעה אלא כאשר ידוע שהזיע, ובפרט באפיית דברים יבשים, יש להסתמך על חידושו של המשאת משה שבאוכל אין לחשוש לזיעה.

וראה עוד פרטים נוספים בדיני תנורים בזמנינו בספר ילקוט יוסף (11א). באותו התא בתנור אסור לאפות בשר וחלב,  אמנם אם עבר מעת לעת והסיק את התנור כחצי שעה שלא נשארה זיעה, יש להתיר באוכל ולא במשקה, אלא אם כן הקדירה מכוסה היטב,  ומכל מקום בדיעבד ניתן להקל. ובתנור עם שתי תאים שאופה באחד וגם השני מתחמם, יש המתירים לאפות בו, ויש מחמירים. וראה עוד שם (11ב) כיצד ניתן להכשיר שימוש במיקרוגל לבשר ואחר כך לחלב.

סיכום – בספר פסקים ותשובות (12,13) מה דינם של תנורים במצב גריל • טוסטר אובן • תנור פירוליטי [האם נחשב כ'ליבון חמור'] • תנור דו תאי המיועד בתא אחד לבשר ובתא השני לחלב – האם מותר לאפות בשני התאים בשר וחלב באותו הזמן [הדין כאשר הצינורות ליציאת האדים מופרדים] • שימוש בתנור לבשר ולחלב בזה אחר זה לכתחילה ובדיעבד • הכשרת תנורי זמנינו • שימוש במיקרוגל לבשר ולחלב בזה אחר זה [לכתחילה ובשעת הדחק].