רפואה בדברי תורה

תקציר השיעור

א. איסור לחישה על המכה ורפואה בדברי תורה – סוגיית הגמרא ודברי הפוסקים

איסור "וְחֹבֵר חָבֶר" • לחישה על המכה עם רקיקה • מקור האיסור להתרפאות בדברי תורה • ההיתר להגן בדברי תורה לפני שהגיעה המכה • ההיתר להתרפאות בדברי תורה במקום סכנת נפשות • טעם האיסור – דברי תורה "רפואת הגוף" ולא "רפואת הנפש" • פסק ההלכה.

ב. רפואה בדברי תורה – סוגיות הגמרא בהם מפורש להיתר

רפואת חולי הקדחת על ידי אמירת פסוקים • "החש בראשו יעסוק בתורה" • אמירת מזמורי תהלים לדחות צרות ופורענויות.

ג. רפואה בדברי תורה במקום סכנה, ובמקום חולי ללא מכה

האם יש לחלק בין חולי לבין מכה.

ד. רפואה בדברי תורה בדרך לימודו

אמירת פסוקים ב"דרך לימוד" ולא ב"דרך לחש" • הלומד לשם שמיים ומתכוון שתועיל זכות הלימוד לרפואה • רפואה על ידי אמירת פסוקים המעוררים את הנפש לאמונה וביטחון • בכח הלומד תורה לרפאות חולים • מעלת אמירת תהלים לרפואה יותר מאשר לימוד דברים אחרים • הבנת פירוש המילים בעת אמירת התהלים • התעוררות ודביקות בהשי"ת על ידי אמירת פסוקים • הוראות רבי חיים קניבסקי להתרפא ממחלות על ידי לימוד סוגיות הקשורות למחלות אלו – זכות התורה.

ה. רפואה בדברי תורה בנוסף להשתדלות בדרכי הטבע

רפואה בדברי תורה בנוסף לנתינת תרופות והשתדלויות נוספות • נוסח "יהי רצון" לאחר אמירת תהלים, כולל תפילה על חולים ובריאים • ברירת מזמורי תהלים מסוימים או אמירת המזמורים על הסדר לרפואת חולים.

ו. הכוונה הנצרכת באמירת תהלים לרפואת חולה

אמירת תהלים על הצרה הפרטית, על צרת דוד, או כדרך לימוד תורה • החילוק בין לימוד תורה לאמירת תהלים • פסוקים שלא שייך בהם לכוון על עצמו • דבריו הנלהבים של בעל יסוד ושורש העבודה לבאר פסוקי התהלים שעניינם "להתפלל בהם נגעי הלבב".

ז. רפואה בדברי תורה – סיכום וביאור מנהג העולם

סיכום אופני ההיתר • אמירת תהלים לפי הסדר שתיקן החיד"א • ספר שימוש תהלים המיוחס לרבי האי גאון • אמירת פסוקים עבור רפואת הנפש וממילא הגוף מתרפא • נשים האומרות תהלים ב"דרך לימוד" • הנחת ספר "נועם אלימלך" על מיטת היולדת.

רפואה בדברי תורה

א. איסור לחישה על המכה ורפואה בדברי תורה – סוגיית הגמרא ודברי הפוסקים

במשנה במסכת סנהדרין (1א) מפורש כי "הלוחש על המכה" אין לו חלק לעולם הבא, ובסוגיא שם (1ב) ובמסכת שבועות (1ג) נתבאר כי האיסור [משום "וְחֹבֵר חָבֶר" – דברים יח, יא] נאמר רק כאשר רוקק בשעת הלחש, אך כאשר אינו רוקק, אינו בכלל "לוחש על המכה" הנ"ל.

אמנם בסוגיא במסכת שבועות נתבאר כי אסור להתרפאות בדברי תורה, אך כאשר דברי התורה נועדו "להגן" על הבריא בטרם הגיעה המכה, וכגון בקריאת מזמור תהלים לפני השינה ["שיר של פגעים"], אין בכך איסור.

האיסור להתרפאות בדברי תורה, וההיתר לקרוא פסוקים כדי להגן, נפסקו להלכה ברמב"ם (2א) ובשלחן ערוך (2ג).

טעם האיסור – כתב הרמב"ם (2א) כי הלוחשים על המכה וקוראים פסוק מן התורה "הם בכלל הכופרים בתורה, שהן עושים דברי תורה רפואת הגוף, ואינם אלא רפואת נפשות", וראה בדברי המהרש"א (2ב) תוספת נופך לטעם זה.

 

ב. רפואה בדברי תורה – סוגיות הגמרא בהם מפורש להיתר

בפשטות, האיסור להתרפאות בדברי תורה נסתר לכאורה מסוגיית הגמרא במסכת שבת (2ד), בה מפורש כי ניתן להתרפאות על ידי דברי תורה מ"אשתא צמירתא" [קדחת]. זאת ועוד, איסור זה הובא במסכת שבועות (1ג) בשם רבי יהושע בן לוי, אך הוא עצמו אמר במסכת עירובין (3א) "חש בראשו יעסוק בתורה", וצריך עיון.

כמו כן, ידוע ומקובל המנהג בכל בית ישראל מקדמת דנא לומר מזמורי תהלים כאשר נצרכים לרפואה וישועה, וכפי שכתב בספר פלא יועץ (3ב). ויש לעיין מדוע מנהג זה אינו אסור משום "רפואה בדברי תורה".

 

ג. רפואה בדברי תורה במקום סכנה, ובמקום חולי ללא מכה

רבותינו הראשונים כבר עמדו על סתירת הסוגיות, ותירצו כמה תירוצים.

  • תוספות (1ג; ד"ה אסור) כתבו כי במקום סכנת נפשות מותר להתרפאות בדברי תורה, וכן פסק השו"ע (2א; סע' ח).
  • הריטב"א (3ג) והריא"ז בשם הרז"ה (3ד) כתבו כי האיסור נאמר רק כאשר יש לאדם מכה, אך כאשר יש לאדם חולי ללא מכה, הרי זה בכלל "להגן" ומותר.

אמנם בספר פתח עיניים (3ה) כתב כי תירוץ זה לא נפסק להלכה, שכן השלחן ערוך (שם; סע' ח) פסק כי גם "הלוחש על המכה או על החולה" עובר איסור, ורק (שם; סע' י) "הבריא מותר לקרות פסוקים כדי להגן עליו".

 

ד. רפואה בדברי תורה בדרך לימודו

המהרש"א (4א; בתירוצו הראשון) כתב ביישוב סתירת הסוגיות, כי מותר להתרפאות בדברי תורה "בדרך לימודו". כעין סברא זו, כתב גם בספר תורת חיים (4ב), כי האיסור נאמר רק כשאומר את הפסוקים "דרך לחש", אך כשלומד תורה לשם שמיים ומתכוון שזכות הלימוד תועיל לרפאותו מהמחלה, אין בכך כל איסור.

עיקר סברא זו כתב בספר החינוך (4ג), וז"ל: "הזכירו לומר מזמורים אלו שיש בהם דברים יעוררו הנפש היודע אותם לחסות בה' ולהשים בו כל מבטחו ולקבוע בלבבו יראתו ולסמוך על חסדו וטובו, ומתוך התעוררות על זה יהיה נשמר בלי ספק מכל נזק". ובזה ביאר את ההיתר המוזכר בגמ' – "להגן" על ידי לימוד תורה, וזה לשונו "לא אסרה תורה שיאמר אדם דברי תורה לעורר נפשו לטובה [לחסות בה' ולבטוח בו] כדי שיגן עליו אותו הזכות לשמרו".

וישנם עוד מרבותינו האחרונים שכתבו כעין סברות אלו:

  • ה"פרישה" (4ד) כתב: "לא אסרו אלא כשקורא עליה פסוק ולא מכוון אלא לרפואה בלא טעם, אלא להיותו כלחש וכעין רפואת הטבע. אבל כשקורא מזמורים כקריאת שמע של לילה שעוסק במצותו של מקום, וגם במזמורים שמדברים איך שמציל השי"ת לבוטחים בו, וכוונתו של הקורא הוא שעי"ז יצילו השי"ת בשכר המצוה ובשכר הבטחון שהוא בטוח בהשי"ת שמציל ומרפא ליראיו והמקווים לישועתו, מצילהו השי"ת גם כן, מותר ומצוה לעשות כן".
  • הפרי מגדים (4ה) כתב כי דברי תורה כלל לא מרפאים את הגוף באופן ישיר, אך מכיון שאין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, וכל מי שעוסק בתורה ה' עמו, ממילא היסורים והמחלות מתרחקים ממנו ומהשי"ת הנמצא עמו.
  • הנועם אלימלך (4ו) ביאר כי לימוד תורה משאיר באדם "רושם", שבכוחו יכול האדם לרפאות חולים, ובכך מתרפא האדם מחוליו.
  • בספר הליכות שלמה (5א) כתב: "עיקר מעלתה של אמירת תהלים על פי הפשט [מלבד המעלה הסגולית שיש בדבר] היא משום תלמוד תורה וכו' וכיון שכן, פשיטא שצריך להבין פירוש המילים שמוציא בפיו [ואדרבא, אם יאמר בלא כוונה, יש לחוש דלדעת הרמב"ם הרי הוא כלוחש פסוקים על המכה, שהוא עוון חמור רח"ל". וראה שם בדבריו בענין ההתעוררות והדביקות בהשי"ת, שניתן להגיע על ידי אמירת מזמורי תהלים.
  • בספר "כל משאלותיך" (6א) מסופר כי כשהיו שואלים את רבי חיים קניבסקי "כיצד להתרפא ממחלה פלונית", היה רגיל להורות לשואל ללמוד סוגיא הקשורה למחלה זו. ולדוגמא: לכאבי רגליים אמר ללמוד הלכות חול המועד, לישועה בשידוכים אמר ללמוד מסכת כתובות [הוא היה מכנה רפואות אלו "רגל ברגל"]. וכאשר נשאל מדוע אין בהוראות אלו איסור "אין מתרפאין בדברי תורה", השיב: "זה לא לרפואה בדברי תורה. זו זכות התורה".
  • סיכום – ציץ אליעזר (5ב).

 

ה. רפואה בדברי תורה בנוסף להשתדלות בדרכי הטבע

לדעת המאירי (6ב) איסור "רפואה בדברי תורה" נאמר רק כאשר עיקר רפואתו מן התורה, אך אם החולה עושה דברים נוספים לרפואתו, אין בזה איסור. על פי דבריו כתב בשו"ת ציץ אליעזר (6ג) כי כאשר נותנים לחולה תרופות, אזי מותר בנוסף לזה לומר עליו גם פרקי תהלים, כיון שבאופן זה אין עיקר רפואתו מן התורה [אמנם הרב אביעד טרופ (8; ד"ה והן אמת) כתב כי מדברי הרמב"ם והשלחן ערוך משמע כי אסור להתרפאות בדברי תורה בכל צורה].

ובאופן דומה, הוסיף ה"ציץ אליעזר", כי כאשר אומרים פסוקים ומתפללים עבור חולה ובריא יחד, הרי מתגלה בכך שאמירת הפסוקים נועדה "להגן", ולכך אין בזה איסור. ולפי זה, מובן מדוע כללו גם את הבריאים בנוסח ה"יהי רצון" שתיקנו לאחר אמירת התהלים, בלשון "ותשלח רפואה שלמה לחולי עמך וכו' ולכל הולכי דרכים וכו' תצילם מכל צער ונזק וכו' ותשלח ברכה בכל מעשה ידינו".

ביאור נוסף כתב ה"ציץ אליעזר" למנהג העולם לומר תהלים על חולה, כי האיסור להתרפאות בדברי תורה נאמר רק כאשר בוחר פסוקים מסוימים לומר, אך כאשר אומר את הפסוקים והמזמורים על הסדר אין בכך כל איסור. ומדויק כן בדברי הרמב"ם שכתב "אבל הבריא שקורא פסוקים ומזמור מתהלים", ולא כתב "מזמור תהלים", מפני שהאיסור הוא לברור מזמור מסוים מספר התהלים.

 

ו. הכוונה הנצרכת באמירת תהלים לרפואת חולה

בספר "מצות בקור חולים" (7) דן מהי הכוונה הראויה בעת אמירת תהלים עבור רפואת חולה – לכוון על הצרה הפרטית של החולה, או על צרת דוד, או שמא יש לומר את המזמורים דרך לימוד תורה.

לדעת רבי אביגדור נבנצל, אין לומר את התהלים דרך לימוד ["לא ראינו מעולם שיעמוד אדם ויצעק "יציאות השבת וכו'" בשביל החולה"], אלא יכוון שאומר את התהלים כתפילה על עצמו, ובפסוקים שכוונה זו לא שייכת, כגון "לך אזבח זבח תודה" וכדומה, יאמרם בדרך לימוד. וראה עוד שם מדברי בעל יסוד ושורש העבודה, ותשובות רבי חיים קניבסקי ורבי חיים פנחס שיינברג.

 

ז. רפואה בדברי תורה – סיכום וביאור מנהג העולם

הרב אביעד טרופ (8) תמה על המנהג לומר פסוקים תהלים לפי "סדר החיד"א" [פסוקים המתחילים באותיות שמו של החולה או הנזקק לישועה] – מדוע מנהג זה אינו אסור משום "רפואה בדברי תורה". ויישב על פי דברי המהרש"א (4א) כי "כל ההיתר להתפלל עבור החולה רק באופן שעיקר כוונתו שזכות התהלים תעמוד לרפואת נפשו של החולה כדי שיוכל לעסוק בתורה ובמצוות, ולא לרפואת הגוף גרידא [אלא שממילא יועיל נמי לרפואת הגוף] וכו'. ולפי זה צריך לומר שהיתר אמירת תהלים עבור החולה הוא רק כאשר מתכוון כדין לימוד תורה לקיים מצוות בוראו, אלא שרוצה שזכות מצוה זו תועיל לחולה". אמנם לפי זה יש לדון כיצד ענין זה מתקיים כאשר נשים אומרות תהלים.

להשלמת היריעה, יש לדון במנהג להשתמש בספר "שמוש תהלים" המפרט סגולת כל מזמור ומזמור ותועלתו המיוחדת [לדוגמאות, ראה בתוכן העניינים] – ל"הגנה" בלבד או עבור חולים שיש בהם סכנה.

  • סיכום ההיתרים – רבי אביעד טרופ (9ב). • הנחת ספר "נועם אלימלך" על מיטת היולדת – מנחת אשר (9ב).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

קטגוריות:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

בלחיצה על "שליחה" אני מאשר/ת את השימוש בפרטים האישיים שלי בהתאם למדיניות הפרטיות .

שיעורי עולמות

עינוי ביום כיפור

א. בגמרא בחולין נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש, מהו המחייב באכילת איסור: הנאת גרונו או הנאת מעיו, ולהלכה נפסק שהחיוב

קרא עוד

הידור מצווה

א. הידור מצוה – מקור הדין וטעמיו חז"ל למדו מהפסוק "זה אלי ואנווהו" – להתנאות לפני הקב"ה במצוות • דברי

קרא עוד

גילוי סודות

א. בספר משלי נאמר "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר (יא, יג). • במסכת יומא מובא: "מנין לאומר דבר לחברו שהוא בבל

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

שיעורי
רץ כצבי

מי שבא ואמר "כהן אני"

פתיחה בדור האחרון, זכינו בסייעתא דשמיא לבעלי תשובה רבים, החוזרים לכור מחצבתם ולמסורת בית אבותם, לאחר דורות של התנתקות משמירת התורה והמצוות. פעמים רבות, כאשר

קרא עוד

תגובות אחרונות

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים