תולעים בדגים

תקציר השיעור

א. תולעים שלא פירשו – סוגיית הגמרא ודברי הראשונים

בדברי הגמרא בחולין מבואר כי תולעים שנוצרו בתוך פרי מותרים באכילה כל זמן שלא פירשו ממנו. אך שרץ בפרי מחובר דינו כשרץ הארץ  • עוד מבואר שם, כי גם תולעים שנוצרו בבעלי חיים מותרות באכילה אלא שיש לחלק בין תולעים שנמצאו בדג לתולעים שנמצאו בבשר • מחלוקת רבותינו הראשונים בכוונת דברי הגמרא בנדון תולעים שנמצאו בדג – האם הותרו רק אלו שנמצאו בו לאחר מיתה או גם מחיים  • כמו כן נחלקו בהיתר תולעים בבהמה – האם מותרים כשנוצרו לאחר מותה.

ב. תולעים שנמצאו בדגים – פסק הלכה

פסק מרן השולחן ערוך מעיקר הדין וההוראה לבעל נפש.

ג.  תולעי אניסאקיס [שנתהוו מחוץ לדג] – תשובות הפוסקים

מרן השולחן ערוך התיר את התולעים שנמצאו בבשר הדג, וטעם ההיתר נתבאר בדברי הראשונים כי ברור שהתולעים נתהוו בדג עצמו [ולא שרצו על הארץ]. בשנים האחרונות דנו הפוסקים, האם לאור זאת ניתן להתיר את תולעי האניסאקי"ס, אשר לדעת החוקרים נתהוו מחוץ לדג.

תולעים בשם 'דרנא' • דעת החוקרים – "שכיח טעות גביהו" • תולעים שנמצאו גם במעיהם וגם בבשר • קולא מדין 'ספק ספיקא' • מיעוט המצוי • דגים שמוחזקים כנגועים • דין הדגים בשעת הדחק.

ד.  חששות לתולעים בדגים – סיכום

תולעים בגודל מיקרוסקופי • תולעים שעברו מדג לדג • סברא לאסור מדין 'היוצא מן הטמא' • הלכה והמחקר – כאשר יש סתירות ביניהם • הכרעת הפוסקים • סיכום שכיחות תולעים בסוגי הדגים.

ה. מקח טעות בקניית דג שנמצאו בו תולעים

מקח טעות בדג שנמצא נגוע • מה הדין כשנאכל • נמצאו רק שני תולעים • אחריות המפעל או ההכשר • מוצר פגום אך באישור מכון התקנים • דין מאכל שנמצא טריפה.

תולעים בדגים

א. תולעים שלא פירשו – סוגיית הגמרא

בדברי הגמרא (1א) מבואר כי תולעים שנצרו בתוך פרי מותרים באכילה, כל זמן שלא פירשו ממנו. עוד מבואר שם, כי גם תולעים שנוצרו בדג מותרים באכילה.

בגמרא במסכת חולין (1ב) מובא דעת שמואל קישות שהתליעה באביה אוסרה משום שרץ השורץ על הארץ, ופירש"י שכאשר הפרי התליעה בעודו מחובר לארץ, הרי זה נאסר מדין שרץ השורץ על הארץ, אך כאשר הפרי התליעה לאחר שנתלש – אינה אסורה, עד שתצא מהפרי לארץ. ובהמשך הגמרא מקשה מברייתא על דברי שמואל, ומיישבת [בהמשך דנה הגמרא בכמה אופנים האם הדבר נחשב שהתולעת פירשה מהפרי: כגון פירשה מהפרי ומתה מיד, או פירשה מקצתה, וכן מה הדין כשפירשה מפרי לפרי ועוד, בכל אותן ספיקות נשארה הגמרא בספק].

 

ב. תולעי דגים – פסק הלכה

בהמשך דנה הגמרא בתולעים בבעלי חיים, והובאו שתי דעות בשם רב ששת האם קוקינאי אסורים או מותרים. לדעת רש"י הכוונה לתולעים שבכבד ובריאות [של בהמה]. ולדעת התוספות הכוונה לדגים. הדעה הראשונה אסרה תולעים אלו משום שהגיעו מחוץ לדג. לאיכא דאמרי יש להתיר משום שהגיעו מהדג עצמו, והוסיף רב אשי שאם אכן הגיעו מחוץ לדג היו צריכים להימצא בבית הרעי. למסקנת הגמרא תולעים אלו אוסרות משום שנכנסים לבעלי חי בזמן שישן. בהמשך אומרת הגמרא: "דרני דבשרא אסירי, דכוורי שריין". ופירש רש"י, שהכוונה לתולעים שנמצאים בין העור לבשר – ואף רבינא אמר לאימו 'אבלע לי ואנא איכול' – בתוך הדגים תני אותם שלא אראה אותם ואקוץ בם. בהמשך מקשה הגמרא מברייתא ש'דרני דבהמה' אוסרים באכילה. ומיישבת הגמרא שישנו חילוק בין דג לבשר, שמאחר ובשר מותר רק על ידי השחיטה, שחיטה זו אינה מועילה לדגים שבו, ולכן נאסרים באכילה, אך דג שאינו צריך שחיטה התולעים שבו מותרים. לדעת רש"י מסקנת הגמרא לחלק בין בשר בהמה לדג, הוא כשנמצאו בהם תולעים בעודן חיים, אבל אם התליעו לאחר מיתה בין דג בן בשר מותרים באכילה.

הרמב"ם (גא) כתב: "תולעת הנמצאת במעי הדגים ובמוח שבראש הבהמה והנמצאת בבשר אסורה, אבל דג מליח שהתליע הרי התולעת שבו מותרת – שהן כפירות השתליעו אחר שנעקרו מן הארץ". בראב"ד תמה על דברי הרמב"ם שאף בשר שהתליע לאחר שחיטה מותר באכילה. ודברי הגמרא שהתירה תולעים בדג הוא גם כשנמצאו בדג מחיים.

ובמגיד משנה כתב לבאר דעת הרמב"ם שאסר תולעת הנמצאת אף בדג חי "מפני שאינם מתהווים ממנו אלא נכנסים לו דרך נחיריו" ודברי הגמרא שהתירה היינו רק שנכנסו לו לאחר מיתה.

ברשב"א (2ב) הביא שכן דעת ספר התרומות שמפרש את דברי הגמרא 'קוקאני אסירי' – היינו "הנמצאים מחיים בין בבהמה בין בדגים, ולא שנא שנמצאו בראש או בבני מעין ואפילו בגוף, החתיכה אסורה".

בקובץ הערות (ג3) כתב לבאר דברי הרמב"ם שאסר בשר בהמה אף שנתהוו בה לאחר מיתה, [בשונה מפרי שהתליע], על פי מה שחוקר האם היתר השחיטה פועל רק בזמן השחיטה, או שכל זמן שהבהמה מתה יש לאוסרה מדין נבילה, אך בכל רגע 'היתר השחיטה' מתירה באכילה. ולפי צד זה שהשיחטה פועלת היתר כל רגע, סובר הרמב"ם שהתולעים שיצאו מהבמה יש להם דין הבהמה שאם חזרה לחיות צריכה להיתר שחיטה, וה"ה התוולעים צריכים שחיטה ולא שייך בהם שחיטה ואסורות.

בספר שערי דורא (3א) כתב שמסקנת הגמרא לאסור אף תולעי דגים, מאחר וחוששים שנכנסו לדג בעודו ישן, והלכך ק"ל "דכולוהו אסירי בין תולעים הנמצאים בחתיכת בשר, בין תולעים הנמצאים בחתיכת דגים, וכ"ש בבני מעיים דאיכא למימר דמעלמא אתו".

ובהערות שם הביא בשם האור זרוע שהטעם שהתירו תולעים שנמצאו בגוף הדג, משום ש"ברור לנו דלא אתו מעלמא אלא מגוף הדג גדל, אבל הנמצאים בחוטמן או שבמעיהן יש לחוש דאתי מעלמא ועייל באוניה כי נאים".

ובתורת האשם (3ב) הביא את דעת הטור לחלק בין דגים לבשר – שנמצאו התולעים בין עור לבשר, אך מסיים בדעת השערים [שערי דורא] "דאף בדגים אסור בכל ענין". ובהערות הביא בשם הב"ח שכתב שאף לדעת השערים מודה שאף נמצאו בדג שלם – מותר, וכל מה שאסר הוא רק בחתיכת דג.

בטור (3ג) פסק שכל התולעים שבבהמה אסורים. ובדגים 'במעיהם אסורים, בין עור לבשר או בתוך הבשר מותרים'. ובבית יוסף הביאו את מקורו מדברי הגמרא בחולין, וכתב שאף לדברי רש"י שקוקאיני היינו בבשר, אף אינו חולק על מסקנת דברי הטור.

להלכה פסק השולחן ערוך (4א) כי תולעים שנמצאים בבשר הבהמה מחיים אסורים, אבל תולעים הנמצאים בדג בין עור לבשר או בתוך הבשר מותרים באכילה. אבל אם נמצאו מחיים בין בבהמה בין בדג מותרים. אמנם הביא מי שאוסר תולעים שנמצאו בבהמה אף אם נמצאו בה לאחר שחיטה. [ובבאר הגולה כתב שכוונתו לדעת הרמב"ם, שאף בדגים לא התיר אלא תולעים שנתהוו לאחר מיתה] וכתב ברמ"א שהמנהג להקל כדעת המתירים.

בספר משמרת הבית (4ב) לאחר שהביא את מחלוקת הראשונים הנ"ל, כתב שמאחר ויש אוסרים תולעים שנוצרו בדגים חיים, לכך הנוהגים להחמיר בדבר, אין מזניחין אותן, ויש לבעל נפש להחמיר בכך.

כאמור, מבואר בגמרא שתולעים שנמצאים בדג מותרים באכילה. וטעם הדבר כפי שכתב באור זרוע ש"ברור הוא לנו דמינייהו גבלי, ולכך שרו". וכן מובאר בלשון המאירי שטעם היתר הדבר הוא משום ש"וודאי לא מחוץ באו אלא שם נתהוו".

 

ג.  תולעי אניסאקיס [שנתהוו מחוץ לדג] – תשובות הפוסקים

בעקבות דברים אלו התעוררו רבותינו האחרונים בשנים האחרונות לדון על כשרות דגים שנמצאים בהם דגי אניסקאי"ס, וזאת בעקבות מחקרים שנעשו המוכיחים כי מקורם של אותם תולעים הוא מחוץ לדג.

הרב וואזנר בתשובה בספרו שבט הלוי (6א) נשאל האם אכן יש לחוש לטענת החוקרים ולאסור דגים אלו. בתשובתו הוא כותב שמסתבר שאין לחוש לדעת החקורים כשהיא סותרת את דעת חז"ל, אמנם הוסיף שיתכן שהגמרא בדווקא כינתה את התולעים בלשון "דרנא", כיון שכוונת הגמרא להתיר דווקא על תולעים שנקראים כך, ולא את כל סוגי התולעים. אמנם העיר שמלשון השו"ע משמע שלא חילקו בין סוגי התולעים והתירו הכל. עוד הוסיף שיתכן שנחלקו בכך הראשונים, והרמב"ם שהחמיר בתולעי דגים, הוא משום שלדעתו הגמרא דיברה רק על תולעי 'דנרא' אבל בשאר התולעים חוששים שמא נתהוו מחוץ לדג. ולפ"ז כתב שאם ידוע בוודאות שתולעים אלו הגיעו מחוץ לדג, יש לאוסר לכו"ע. אמנם הוסיף "לא באתי כאן לקבוע אם עדותם נכון או לא – דוודאי פיהם דיבר שווא ושכיח טעותא גביהו… עד שנדע אם יש רגלים לדבר למה שאומרים המדענים הגוים האלה, איברא אם נתברר שיש מקום לאמת דבריהם קשה עלי להתיר"…

בתשובות והנהגות (6ב-7) כתב רבי משה שטרנבוך שנראה כדעת המקילים, מאחר "שאין לנו אלא דברי הגמרא ואין לנו להתחשב כלל בדברי המדענים כשהם נגד הגמרא", והוסיף ש"לכאורה מסתבר כטענת המתירים, דסתימת לשון הגמרא והשו"ע משמע להתיר כל התולעים ללא חילוק". אמנם הוסיף דקשה לסמוך על סברא זו לבד, ולכך במקום שיש לצרף ספק נוסף יש הקל מדין ספק ספיקא. אמנם בהמשך דבריו פקפק בכך וכתב דמין הראוי להחמיר בדבר, אמנם בשעת הדחק (כגון שמתארח וכדו') ניתן לסמוך על ספק ספיקא ולהקל, [אמנם סייג את דבריו רק בדגים שיש בהם מיעוט המצוי ולא בדגים שמוחזקים לוודאי נוגעים, עיי"ש]. ובהמשך דבריו העלה עוד סברות להקל.

בספר שולחן הלוי (8) אחר שהביא טענות האוסרים, צידד להתיר התולעים בטענה שמאחר ולא שמענו שהשתנה טבע העולם מאז ספק השו"ע להקל, אין לנו להחמיר נגד השו"ע, ואף שלדעת הוחוקרים תולעים אלו הגיעו מחוץ לדג, כתב לבאר שאף לחז"ל היה ידוע המציאות כפי שהיא היום, "אבל כיון שתשעים אחוז ויותר מצורתו הסופית [של התולעת] יוצא מחומר הדג, ונעשה על ידי זה חלק מהדג ממש".

 

ה.  חששות לתולעים בדגים – סיכום

בקובץ אור ישראל הביא הרב משה שאול קליין (9) את סוגיית הגמרא ואת דעות הפוסקים, המחמירים והמקלים, כשהוא מפרט את הסברות שהעלו, בין היתר כתב שיש הטעמם להחמיר, שמאחר והן קטנות לא ניתן להבחין בנקב שעשו בדג, וכן ידוע שדרכם לעשות נקבים, וכן מאחר שנמצאים גם במעיהם, יש סברא לחשוש שמשום הגיעו לתוך הבשר. כן הוסיף שבבדיקה נמצאו התולעים רק בבשר הקרוב למעיהם. בדעת המקילים כתב שכיון שהן נבלעים על ידי הדג בעודן קטנים ממש, יש להחשיבם שנוצרו בדג. אך כתב שקשה לסמוך על סברא זו, ודעתו למסקנה לאוסרם באכילה.

הרב משה ויא בספרו בדיקת המזון כהלכה (10-11), הביא את כלל דעות הפוסקים, ובין היתר דן בדברי המקילים מחמת גודל התולעים במן שנבלעו על ידי הדג, כן דן האם מעבר התולעים מדג לדג, נחשב כאילו פירשו ונאסרו או לא. ולמעשה כתב שדעת פוסקי ההלכה להקל מאחר שדברי החוקרים הוא נגד דעת חז"ל "אין אנו מתחשבים בדעתם ולא זזה הלכה פסוקה ממקומה". והביא סיבות שונות שכתבו הפוסקים להתר.

בספר כשרות המזון כהלכה (12) מפורטים בטבלה סוגי דגים שונים, באיזה מהם יש להיזהר ואיזה דגים ניתן לאכול ללא חשש.

 

ו. מקח טעות בקניית דג שנמצאו בו תולעים

בספר אהל המשפט (13) נשאל באדם שקנה דג הרינג שעל גבי האריזה נכתב שהוא נקי מתולעים, אך מצא בו שני תולעים. עיקר תשובתו היא לברר האם יש בכך משום מקח טעות, ומה הדין במקרה שהדג כבר נאכל. בדבריו כותב האם כשכתבו שהדג נקי מתולעים הכוונה היא לגמרי או שניקו מה שיכלו. כן דן האם האשמה היא של בעל המפעל או של נותן הכשרות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

בטחון והשתדלות

חלק א- בענייני פרנסה א. דברי רבותינו הראשונים והאחרונים היכן נצטווינו בתורה על ה"בטחון", ומהי חובת ה"בטחון" – להאמין בלב

קרא עוד

חזרה בשבת

א. הנוטל קדירה מעל האש בשבת גזרו חז"ל שלא יחזירנה אל האש [אף אם התבשיל מבושל כל צרכו, ואין איסור

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

בעלות על תינוקות "פונדקאות"

בעלות על תינוקות "פונדקאות" פתיחה א. כפי שהוסבר לעיל בפרקי המבוא [פרק ד], לנשים שאינן יכולות להרות בעצמן מסיבות שונות, האפשרות היחידה העומדת בפניהן להביא

קרא עוד

הפסק בברכות

הפסק בברכות בזמנינו נוהגות רוב הנשים לברך ברכת שהחיינו בשעת הדלקת נרות יום טוב. ונשאלת השאלה, האם אשה שבירכה שהחיינו בשעת הדלקת הנרות רשאית לענות

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.