תורת חיים (עקבי דרך, מועדים)

א.  ידועים דברי חז"ל:

תנא דבי אליהו זוטא, פרק יז

וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת (שמות לב, טז) – אל תקרי חָרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.

דברי חז"ל טעונים ביאור, האמנם רק העוסק בתורה הוא "בן חורין".

אדרבה, במבט שטחי נדמה כי דווקא התורה ושמירת מצוות כובלים ומגבילים את האדם, ואינם מאפשרים לו לעשות ככל העולה על רוחו, ואילו מי שאינו שומר תורה ומצוות הוא ה"חופשי".

ובאמת התימה גדולה שבעתיים כי בלשון הכתובים מפורש ששמירת התורה והמצוות הינה עבדות

ספר ויקרא פרק כה

(מב) כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד:

(נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם:

4. מתבאר איפוא כי שמירת התורה והמצוות הינה עבדות. ויש ליישב את הסתירה בין פסוקים אלו לבין המאמר "שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".

ב. שאלה מהותית נוספת שראוי לתת עליה את הדעת, מיהו האדם המאושר באמת עלי אדמות.

בדברי חז"ל מבואר:

קהלת רבה, פרשה א, לב

אמר ר' יודן בשם ר' איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו, אלא אם יש לו מאה רוצה מאתיים, ואם יש לו מאתיים רוצה ארבעה מאות.

מסכת אבות פרק ד משנה כא

רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם.

לאור דברים אלו, אם נוסיף ונתבונן בחיים הגשמיים של כל סוגי בני האדם, עשירים כעניים, נגיע למסקנא בלתי נמנעת שאין "אושר" בעולם, כפי שהיטיב לתאר זאת הרב דסלר:

מכתב מאליהו, ח"א, עמ' 1

מהו האושר בעולם הזה. לכאורה פשוט הוא, כי זה אשר יוכל להשיג את כל אשר יחפוץ הוא המאושר. אם נחפוץ לברר זאת באופן שיטתי, דרך אחת לפנינו: נעבור נא בין בני האדם ונשאלה את פיהם, לא נשאל את האחד על חברו אלא כל אחד ואחד על עצמו, ואז נדע בבירור את האמת. אבל מה נמצא אז – – –

נתחיל לשאול את העשירים אשר ישליכו כספם בחוצות מרוב כל, אלה אשר בארמונות ידורו ובמכוניות נהדרות יסעו, מה יענה לנו כל אחד מהם: לא בנו האושר ולא לנו הוא, הן ל"עושר" בעי"ן זכינו, אך ל"אושר" באל"ף לא הגענו. זה בא בקנאתו וזה בתאוותו, רובם רע להם בבתיהם, צרות משפחה, צרות בגידול בנים, כי הן לא ימות האדם והשיג את חצי משאלות לבבו – – –

נשאלה פי הבינונים במדרגות העושר, ונמצא כי עובדים המה עבודה רבה וקשה למען הכסף. נעמדה נא כרגע ונתיישב אולי בהם האושר האמיתי, אבל כאן הוא התימא הגדולה, הלוא כל ימיהם עסוקים המה לא ליהנות מאושרם, אלא להכין להם אושר אמיתי. ואימתי יהיה להם פנאי להיות מאושרים, התשובה היא – לעולם לא! כשיזקינו ויעמדו בשערי המות לא ימצאו עוד טעם בחייהם – – –

נרד עוד אל הפחותים מהם, הפועלים העובדים תמיד ביגיע כפיהם, האם המה מאושרים – – – ואם כן איה המה החיים המאושרים בעולם – – –

היתכן שאין "אושר" בעולם, הלא הקב"ה טוב ומטיב לכל בריותיו. אתמהה.

•  •   •

ג. אך כל בר דעת נקל להבין שהאושר האמיתי הוא האושר הרוחני.

והטעם לכך מבואר בדברי המסילת ישרים במשלו לעירוני שנשא את בת המלך, שהנשמה אשר מקורה בעליונים מואסת בתענוגות העולם הזה וכל חפצה באושר הרוחני, ולכן אין אושר גשמי בעולם זולת האושר הרוחני:

ספר תהילים פרק א

(א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב: (ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.

ספר מסילת ישרים – פרק א

הנְשָׁמָה שכָּל כָּךְ חֲשׁוּבָה וְעֶלְיוֹנָה… אֵינָהּ מוֹצְאָה שׁוּם נַחַת רוּחַ בְּכָל עִנּוּגֵי זֶה הָעוֹלָם, וְהוּא מַה שֶּׁלִּמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (פרק ו) וְזוֹ לְשׁוֹנָם, "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא" – "מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעִירוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת – מֶלֶךְ, אִם יָבִיא לָהּ כָּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם, אֵינָם חֲשׁוּבִים לָהּ כְּלוּם, שֶׁהִיא בַּת מֶלֶךְ. כָּךְ הַנֶּפֶשׁ אִלּוּ הֵבֵאתָ לָהּ כָּל מַעֲדָנֵי עוֹלָם, אֵינָם כְּלוּם לָהּ, לָמָּה – שֶׁהִיא מִן הָעֶלְיוֹנִים. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פרק ב משנה כב) "עַל כָּרְחָךְ אַתָּה נוֹצָר וְעַל כָּרְחָךְ אַתָּה נוֹלָד", כִּי אֵין הַנְּשָׁמָה אוֹהֶבֶת הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל, אֶלָּא אַדְּרַבָּה מוֹאֶסֶת בּוֹ…

מכתב מאליהו, שם

אין שום אושר גשמי בעולם, רק אושר רוחני. מי שהוא עשיר ברוחניות הוא הוא המאושר, ולא אחר בשום פנים.

ומאחר והאדם  מורכב מגוף ונשמה, ולכל חלק אושר משלו, קשה למצוא אנשים הזוכים לאושר גשמי, אולם אושר רוחני נקל למצוא, וזאת באמצעות לימוד תורה וקיום המצוות.

וממילא האדם ה"מאושר" הוא רק מי שהוגה בתורה יומם ולילה, ולא ההולך בעצת רשעים.

ד. לפנינו דוגמה קטנה, מה הם גבולות האושר הרוחני:

תהלים פרק לד

(ט) טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ.

אור החיים, דברים כו, יא

כאומרם ז"ל (אבות פרק ו משנה ג) ואין טוב אלא תורה. שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.

מי שטעם את טעמה הערב של סוגיה סבוכה הבאה על פתרונה, או מאמר חז"ל תמוה שהתיישב בחדרי הלב, יכול להעיד כמה ערב ומתוק האושר הרוחני, כדבריו של דוד המלך "טעמו וראו כי טוב ה'", ומי שחוסה בו אין מאושר ממנו.

אנו אין לנו השגה אלא באפס קצהו של האושר הרוחני הטמון בתורה, אך נאמנים עלינו דברים הנשגבים שהאור החיים הקדוש, שאילו בני האדם היו זוכים להרגיש במלוא עוצמת מתיקות וערבות טוב התורה "היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".

ה. ואם כך פני הדברים, הרי שהאושר איננו רק מנת חלקינו בעולם הבא אלא גם בעולם הזה, "איכות החיים" שלנו תשתפר לאין ערוך, כן, כבר בעולם הזה. וכמאמר התנא באבות:

משנה מסכת אבות פרק ו משנה ד

כַּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל. אִם אַתָּה עֹשֶׂה כֵּן אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ – אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא.

מכתב מאליהו, שם

זה הענין שאנו רואים אשר בני תורה אמיתיים, אלה אשר שמו כל עיונם וחשקם ותאות לבם ומרצם בתורה ובחכמה, המה אשר ירגישו באושר האמיתי. לא רק בעולם הבא אלא פשוט בעולם הזה.

עמלי התורה המוותרים על תענוגות העולם הזה, אשרי חלקם בעולם הזה וטוב להם בעולם הבא. וב"ה אכן עינינו רואות בני תורה אמיתיים המרגישים באושר האמיתי לא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה.

ו. לאור המסקנה הבלתי נמנעת מהו האושר האמיתי – קלה דרכינו להגדיר מיהו "בן חורין".

שהרי מובן לכל מתעמק, שאדם העושה ככל העולה על רוחו הינו ההיפך המוחלט של "בן חורין", שהרי הוא עבד המשועבד לגחמות לבו ותאוותיו [די אם נזכיר את בני האדם ה"מכורים" לעישון או לאלכוהול, רחמנא ליצלן,  או אדם הנותן דרור לרגשותיו הגועשים כאלימות מילולית או פיסית].

נתבונן בדברי חז"ל:

מדרש רבה קהלת פרשה ה פסקה א

הרשעים ברשות לבם – שנאמר (אסתר ו, ו-ז) ויאמר המן בלבו; (בראשית כז, מא) ויאמר עשו בלבו. אבל צדיקים לבם ברשותם – דכתיב (שמואל א, יג) והנה היא מדברת על לבה; ויאמר דוד אל לבו (שם כז, א).

מסכת אבות פרק ד משנה א

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, לב), טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח, ב), יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא.

אבן עזרא במדבר ו, ז

ויש אומרים כי מלת "נזיר" מנזרת נזר, והעד "כי נזר אלקיו על ראשו". ואיננו רחוק, ודע כי כל בני אדם עבדי תאות העולם, והמלך באמת שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, כל מי שהוא חפשי מן התאוות.

חז"ל הגדירו זאת בדבריהם ש"הרשעים ברשות לבם", כלומר, רצונותיהם הבהמיים שולטים על מעשיהם, אולם ה"צדיקים לבם ברשותם" – שולטים ביד רמה ומתגברים על תאוותיהם השליליות. וכידוע, הגיבור האמיתי הוא "הכובש את יצרו". וכמאמרו הקולע של האבן עזרא ש"כל בני אדם עבדי תאוות העולם, והמלך באמת – מי שהוא חופשי מן התאוות".

ומכאן המסקנה ש"אין לך בן חורין" אלא מי שעוסק בתורה, כי רק התורה מחנכת ומדריכה את האדם בסבך חיי העולם הזה על הנאותיו החומריות ומסייעת לאדם להשליט את רסן שכלו על תאוותיו הגשמיות המושכות אותו אל עברי פי הפחת, וכפי ששורר רבי יהודה הלוי בשירו: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי".

ז. אמור מעתה: בן חורין הוא זה ששכלו שולט ברגשותיו ובהתנהגותו. כאשר אדם התחנך והפנים ערכים ויודע לחיות על פיהם מתוך בחירה חופשית, ביכולתו להתגבר על דחפים ורצונות שליליים. אדם זה, איפוא, הוא הוא הבן חורין האמיתי. ואדרבה, מי ששכלם אינו שולט על צרכיהם הגשמיים, הם העבדים האמיתיים של – תאוותיהם.

ומתורתו של החכם מכל אדם למדנו:

קהלת יב, יג

סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם

סוף דבר הכל נשמע – יראת האלקים ושמירת המצוות היא כל מהות האדם ותכליתו.

יהודי שומר תורה ומצוות, יודע בשכלו מה חובתו בעולמו. ולכן כאשר מתוך הבחירה החופשית נתקל הוא בקשיים וניסיונות, משתדל הוא לגבור על יצרו ונטיות לבו, ולהשליט את השכל על הרצון כדי לתת ביטוי נכון לצרכי נשמתו. משמעת עצמית זו היא היא החירות האמיתית המאפשרת לנשמה להגיע לאושר, ומביאה את האדם למשמעות האמיתית של החיים, של האדם השלם, כדבריו הנוקבים של הגה"צ רבי שלמה וולבה:

הגה"צ רבי שלמה וולבה, הקדמת הספר עלי שור

ברחובות אתונה טייל אדם, עצר כל אזרח שפגש, ושאלו – כיצד יש לחיות?

שאלה זו המשיך לשאול כל ימי חייו. שואל זה היה סוקראטס הגדול שבאומות העולם.

אדם אחר בתקופה אחרת, הלך באור היום ואבוקה בוערת בידו. כאשר שאלוהו למה הוא מחזיק אבוקה בוערת בצהרי היום, השיב – "אדם אנוכי מחפש! אדם אנוכי מחפש!" – גם זה היה באתונה.

שם שאלו כיצד לחיות שם חיפשו אדם בנרות.

בירושלים לא הוצרכו לשאול, שם ידעו כיצד לחיות, שם היו בני אדם בכל התקופות!

כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.