'תמימות' בחג השבועות

תוספת יום טוב בחג השבועות

תקציר השיעור

א. כתב הט"ז: "מאחרין להתחיל ערבית בכניסת חג השבועות, כדי שיהיו ימי הספירה תמימות", ואילו המג"א כתב: "בליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד צאת הכוכבים דכתיב תמימות". ומשמע מדבריו שרק אין מקדשין, אך להתפלל מותר מבעוד יום, וצ"ע מה החילוק בין תפילה לקידוש.

ב. ברם עיקר דין זה תמוה ביותר, היאך דין 'תמימות' דוחה קיום מצות עשה מהתורה להוסיף מחול על קודש, האמורה בכל יום טוב, וצ"ע.

ג. ועוד תמוה, מדוע מי שמקבל עליו תוספת יום טוב נחשב שמחסר מספירת מ"ט יום, הרי ברגע שמקבל את היו"ט נגמר היום המ"ט, וצ"ע.

ד. והנצי"ב תמה, מדוע אין מקפידים בכל לילה בימי הספירה שלא להתפלל מבעוד יום מדין "תמימות", וצ"ע.

ה. על חג השבועות נאמר בתורה: "וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם", וצריך ביאור מדוע דווקא בחג השבועות הודגש דין ה"מקרא קודש" "בעצם היום", ומה משמעות הדבר להלכה.

ו. ביאור קיום דין "תמימות" בחג השבועות, על פי מחלוקת האחרונים האם זמן ה"תוספת" הוא כעצמותו של היום טוב, או שהוא יום חול גמור אלא שיש בו דינים מסויימים שחלו על זמן זה משעה שקיבל את ה"תוספת".

ז. שכח לספור כל הלילה של מ"ט לעומר, ונזכר ביום לאחר שקיבל עליו תוספת יו"ט של חג השבועות, האם עדיין רשאי לספור ספירת העומר.

ח. חיוב נשים להמתין בהדלקת הנרות ובקידוש עד צאת הכוכבים [אמירת ברכת 'שהחיינו' בהדלקת הנרות בשבועות].

ט. סעודת חג השבועות מבעוד יום לזקנים או חולים המאושפזים בבתי חולים.

י. קיום דין 'תמימות' בחג השבועות החל במוצאי שבת.

'תמימות' בחג השבועות

א. בלשון הכתוב בתורה במצות ספירת העומר (1) מפורש שצריך לספור שבע שבתות "תמימות", והיינו שספירת מ"ט הימים צריכה להיות בשלימות, וצ"ב פשר הדבר. ואמנם פירש רש"י: "מלמד שמתחיל ומונה מבערב, שאם לא כן אינן תמימות". ובמקום אחר [שיעור ב' – תמימות בספירת העומר] הרחבנו את היריעה בענין שיטת הבה"ג בגדר ה'תמימות' בספירת העומר שאם לא ספר יום אחד, אינו ממשיך לספור. אכן בבית מדרשם של רבותינו האחרונים נתחדש ענין נוסף במשמעות ההלכתית של דין 'תמימות' האמור בספירת העומר.

כתב הט"ז (1) "מאחרין להתחיל ערבית בכניסת חג השבועות, כדי שיהיו ימי הספירה תמימות", וכדבריו פסק המשנה ברורה (1). ואילו המג"א (1) כתב: "בליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד צאת הכוכבים דכתיב תמימות", ומקור דינו בדברי המשאת בנימין (1), הנחלת שבעה (1), והשל"ה הקדוש (1). ומשמע מדבריהם שרק אין מקדשין, אך להתפלל מותר מבעוד יום. וצ"ע מה החילוק בין תפילה לקידוש [ורבי שמואל דויטש [מראשי ישיבת קול תורה] העיר בספרו ברכת כהן (4) כי מדברי הגמרא בברכות (4) לכאורה מפורש שאין חילוק בין תפילה וקידוש].

ועוד זאת יש לתמוה על עיקר דין זה, דהנה בסוגיית הגמרא במסכת ראש השנה (2) מפורשת המצוה להוסיף מחול על קודש [תוספת שבת ויום טוב –  וראה בהרחבה בשיעור ק"נ] שהיא מצוה מדאורייתא, כמפורש בבית יוסף (2). ותמה רבי שלמה כהן [מו"ץ בוילנא] בשו"ת בנין שלמה (4) היאך דין 'תמימות' דוחה קיום מצות עשה מהתורה להוסיף מחול על קודש, האמורה בכל יום טוב, והרי לא מצינו בסוגיא חילוק בין חג השבועות לשאר המועדים, צ"ע.

ועוד תמוה, מדוע מי שמקבל עליו תוספת יום טוב נחשב שמחסר מספירת מ"ט יום, הרי ברגע שמקבל את היו"ט נגמר היום המ"ט, וצ"ע.

 

ב. על חג השבועות נאמר בתורה: "וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם" (1), וצריך ביאור מדוע דווקא בחג השבועות הודגש דין ה"מקרא קודש" "בעצם היום", ומה משמעות הדבר להלכה.

ואמנם הנצי"ב מוולז'ין תמה בפירושו העמק דבר (3) על חידושם של האחרונים שאין להתפלל בשבועות מבעוד יום בגלל שיש בזה חסרון ב'תמימות', שאם כדבריהם, מדוע אין מקפידים בכל לילה בימי הספירה שלא להתפלל מבעוד יום מדין "תמימות". ולכן חידש הנצי"ב, שהמקור להלכה שאין דין 'תוספת' בחג השבועות, נלמד מהפסוק 'בעצם היום הזה', שבא לדייק שיש לחגוג את חג השבועות 'בעצם היום' הזה בדווקא, ולא להוסיף עליו. וכדבריו מבואר גם במשך חכמה (3). והרב ברגר בקובץ זכור לאברהם (6) הביא כי בספר בני ציון תמה על הנצי"ב, שמלבד התימהון בדבריו היאך ניתן ללמוד דרשות מהפסוקים ללא מקור בדברי חז"ל [וכן תמה גם הבנין שלמה (4)], דבריו תמוהים כי הרמב"ן עצמו מפרש (3) את הפסוק 'בעצם היום' הזה לומר שאין חג השבועות תלוי בעומר כלל, וצ"ע.

ובשו"ת בנין שלמה (4) כתב, שיש ללמוד מהפסוק 'וקראתם' (1), האמור בחג השבועות, שהמקרא צריך להיות בעצם היום ולא בתוספת [וראה בדברי הגר"מ שטרנבוך בספרו מועדים וזמנים (9) במש"כ כעין סברא זו].

אלא שעל תמיהת הנצי"ב מדוע אין מקפידים בכל לילה בימי הספירה שלא להתפלל מבעוד יום מדין "תמימות", תירץ מו"ר הגר"ד כהן, ראש ישיבת חברון (5) על פי המתבאר מדברי השל"ה הקדוש (1) "דעצם תוקפו וזמנו של חג בשבועות שהוא יום החמישים לספירה, וזהו הענין שכתבו המג"א והט"ז שאין להקדים לקבל חג השבועות מבעוד יום משום חסרון בתמימות, כיון שצריך חג השבועות לבוא לאחר ספירת חמישים יום ואחריהם בא חג השבועות, וכיון שהקדים לקבל החג מבעוד יום נחסרו ימי הספירה ולא עבור חמישים יום תמימים של ספירה. ולפי דרכו מבואר שאין החסרון בתמימות משום שלא ספר חמישים יום, אלא משום שלא היו לחג השבועות מ"ט ימים ספורים, שמתוכם בא החג. ולפי זה לא קשה קושית הנצי"ב, דבכל ימי הספירה אין נפק"מ בהקדמת היום, כיון שהמצוה שיספרו מ"ט יום, ואין נפק"מ אם חלק מהימים היו קצרים יותר" [ועי' במאמרו של הרב ברגר (6) עוד ישוב לקושית הנצי"ב].

וראה בפירוש החתם סופר על התורה (3) שחידש פשט נוסף בפסוק 'תמימות תהיינה', על פי חידושם של האחרונים הנ"ל [שבתוספות מחול על קודש יש חסרון ב'תמימות'] כי הספירה ב'תמימות' מתקיימת אך ורק כאשר חג השבועות חל במוצאי שבת, שאז מה שחיסר מהתמימות בתחילת הספירה [כשהוסיף מחול על קודש ביציאת יו"ט ראשון של פסח] משלים בסוף הספירה כשמאחרים לצאת מן השבת של היום המ"ט. ועי' במה שהביא הרב ברגר (7) בביאור דברי החתם סופר, וראה גם במש"כ בעל ההפלאה בספרו פנים יפות (3) בביאור קרא ד'תמימות'.

ג. מאידך מצינו חבל רבותינו האחרונים שלא הסכימו על חידושם של הט"ז והמג"א.

הרא"ש בפסחים (2) כתב בתוך דבריו: "אע"ג דבשבתות ובשאר ימים טובים יכול להוסיף מן החול על הקודש ולאכול קודם שתחשך", וכתב הקרבן נתנאל (שם אות ב) שבא הרא"ש ללמדנו בדבריו: "מכאן ראיה דלא כמג"א (בסי' תצד) דבליל שבועות אין מקדשין על היין עד צאת הכוכבים דכתיב תמימות תהיינה". ומבואר שלדעת הקרבן נתנאל יש אפשרות להוסיף מן החול על הקודש בשבועות, ולהתפלל לפני השקיעה כבכל תוספת שבת ויום טוב, ואין כל חסרון בדין "תמימות", ומקיים את ספירת ה"תמימות" הגם שמקבל עליו תוספת יום טוב קודם השקיעה. ויש לבאר, מה שורש מחלוקתם של הט"ז והמג"א עם הקרבן נתנאל.

וגם היעב"ץ כתב בסידורו בית יעקב (1) "יש אומרים שמאחרים להתפלל עד שחשכה, והוא דקדוק קלוש מחודש מהאחרונים, ומי שמקדים להתפלל בשיעור שמוסיפים מחול על קודש הרי זה זריז ונשכר בקיום מצוה ומתקיים זה וזה בידו, כי מכל מקום בעוד שמתפללים כבר הוא לילה, ועיקר הקפידא למאן דחייש לה הוא שלא לאכול קודם הלילה". וראה במאמרו של הרב ברגר (7) שהביא מדברי האחרונים החולקים על ט"ז והמג"א.

  • • •

ד. כל הדברים דלעיל יבוארו בהקדם החקירה בגדר תוספת שבת ויום טוב, האם זמן ה"תוספת" הוא כעצמותו של יום השבת והיום טוב, או שהוא יום חול גמור אלא שיש בו דינים מסויימים שחלו על זמן זה משעה שקיבל עליו את ה"תוספת". דברים אלו כבר נתבארו בהרחבה בשיעור בענין תוספת שבת ויום טוב [שיעור ק"נ], ובמה שנוגע לנדון דידן, בדברי מו"ר הגר"ד כהן (5), דברי הרב בצלאל ז'ולטי [רבה של ירושלים] המובאים בספרו של רבי אליהו שלזינגר [רבה של שכונת גילה בירושלים] אלה הם מועדי (10) ובספר רץ כצבי (12)-(13), ונסכם את הדברים בקצרה.

מו"ר הגר"ד כהן (5) ביאר את מחלוקת הט"ז והמג"א, האם אין להתפלל ערבית של שבועות מבעוד יום [מג"א] או שמתפללים אלא שאין לקדש [ט"ז], על פי המתבאר מדברי הנחלת שבעה (1) שבתפילת ערבית בלבד לא נתקדש היום, אלא יש כאן תוספת לענין איסור מלאכות בלבד, ולכן אין בתפילת ערבית חסרון ב'תמימות', אבל ע"י קידוש נעשית תוספת בעצמות היום. והיינו כנ"ל, שיש ב' עניינים בתוספת יו"ט, כלפי עצם קדושת היום, וכלפי איסור המלאכה. ועי' בדבריו במה שביאר מדוע באמת בתפילת ערבית בלבד אין התוספת אלא לענין איסור מלאכה.

וביסוד מחלוקת האחרונים בעצם החידוש האם אין להוסיף תוספת יו"ט בחג השבועות, ראה בהרחבה בספר אלה הם מועדי (10)-(11) וברץ כצבי (12)-(13) שביארו את מחלוקות האחרונים בנדון אכילת כל סעודת שבת בזמן התוספת, ובנדון אכילת סעודת יו"ט בזמן תוספת יו"ט דשמיני עצרת, והמג"א והט"ז לשיטתם, שכבר משעה שמקבל עליו את תוספת שבת ויום טוב מתחילים השבת והיום טוב אף על פי שעדיין לא שקעה החמה, וממילא כבר מזמן התוספת נחשב כעצם יום השבת וכיום טוב לכל הדינים, ולכן בהקדמת התפילה או הקידוש [כל אחד לשיטתו] יש חסרון בתמימות, שמחסר ממ"ט היום שצריך כדי שיבוא אחריהם חג השבועות, וכנ"ל. משא"כ האחרונים שחלקו על חידושם, סברו שזמן התוספת עדיין איננו שייך לעצם היום טוב, ולכן אין בהקדמת התפילה או קידוש חסרון ב'תמימות', יעו' בהרחבה בדבריהם, כל אחד בסגנונו [ונפק"מ לנדון שכח לספור כל הלילה של מ"ט לעומר, ונזכר ביום לאחר שקיבל עליו תוספת יו"ט של חג השבועות, האם עדיין רשאי לספור ספירת העומר].

ה. חיוב נשים להמתין בהדלקת הנרות ובקידוש עד צאת הכוכבים

בפסקי תשובות (8) אות ב) כתב, שגם נשים מחוייבות לאחר תפילת ערבית ולקדש רק לאחר צאת הכוכבים, ולפי זה גם לענן הדלקת הנרות, ידליקו לאחר צאת הכובים. ואמנם הגר"מ שטרנבוך עורר בספרו מועדים וזמנים (9) לחדש, כי הנשים הנוהגות לקבל חג מבעוד יום ולברך שהחיינו, הרי חלה עליהם בשעת ההדלקה קדושת החג מדין תוספת יום טוב, ואם כן בחג השבועות שחידשו האחרונים שאין דין תוספת בגלל ה'תמימות', לכאורה אין להם לברך שהחיינו על ההדלקה מכיון שלא חלה אז קדושת החג. וראה במה שכתב הרב שלזינגר (11) בנדון זה.

  • סיכום הדינים – פסקי תשובות (8).
  • סעודת חג השבועות מבעוד יום לזקנים או חולים המאושפזים בבתי חולים – שבט הלוי (8).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעורים נוספים בעניינים הנדונים בשיעור זה:

לקבלת תוכן
איכותי למייל

שיעורי עולמות

ההלכה והקבלה

א. דברי הזוהר הקדוש שאין לברך אלא ברכה אחת בהנחת תפילין, ושיש להניח תפילין של יד מיושב ושל ראש מעומד, ופסקי

קרא עוד

עציצים וחממות בשביעית

 חלק א – טיפול בעציצים בשביעית בטיפול בצמחים הגדלים בעציצים בבית בשנת השביעית, יש לשים לב הן למלאכות האסורות והן לעצם הקדושה בגידולים אלו. נושא

קרא עוד

קטן שהזיק

קטן שהזיק א. חיוב קטן בנזקיו בקטנותו וכאשר יגדיל במשנה במסכת בבא קמא נאמר "חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה, החובל

קרא עוד

שתף את השיעור

היה שותף בהרבצת
תורה בתוכניות
הלימוד של עולמות

לעילוי נשמת אבינו, חמנו וסבנו האהוב

ר' יעקב צבי חיים בן שרה גיטה ושלמה זלמן הלוי ז"ל

שיעורי
רץ כצבי

עלינו לשבח

עלינו לשבח א. בתשובות הגאונים (שערי תשובה סימן מג) מובא בשם רבנו האי גאון, שיהושע בן נון תיקן את תפילת עלינו לשבח כאשר בני ישראל נכנסו

קרא עוד

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

חיפוש מתקדם

חיפוש לפי:

חומש
פרשת
נושאים
תת נושא
מועדים

שמחים שהצטרפת.

הרשמתך נקלטה במערכת.
תוכל להסיר את המייל בכל עת.

אנו מבטיחים שלא נעביר את המייל שלך לשום גורם.