בשנים האחרונות הפך המחזה שבו מתפללים מתוך מכשיר טלפון נייד לדבר שבשגרה. לעיתים הדבר מהווה פתרון מצויין להתפלל כראוי, בפרט בנסיעות, כאשר נאלצים להתפלל מחוץ לבית הכנסת, וסידורים אינם בנמצא. כמו כן, יש לתפילה מתוך מכשיר טלפון נייד יתרון נוסף: בחלק גדול מהמכשירים יש אפשרות ל"תזכורות" לא לשכוח לומר "יעלה ויבוא" או "על הניסים" בתפילה.
ברם, בדרך כלל מכשירים מסוג זה הינם יקרי ערך, ולכאורה קיים חשש סביר כי דעתו של המתפלל תהיה טרודה שמא יפול המכשיר מידו בשעת התפילה, וגם יש לחשוש מהיסח הדעת כתוצאה מקבלת שיחות או מסרונים בטלפון הנייד בשעת התפילה. ונשאלת איפוא השאלה, האם מותר להתפלל מתוך מכשיר שכזה, או שעדיפה תפילה בעל פה.
לבירור הדברים, נעיין בסוגיות הגמרא ובדברי הפוסקים שדנו בשאלה – מה מותר ומה אסור לאחוז ביד בשעת התפילה.
א. במסכת ברכות (כג, ב) תנו רבנן: "לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל", ובטעם הדבר פירש רש"י: "שאין דעתו מיושבת עליו בתפילה, שהרי לבו תמיד עליהן שלא יפלו מידו". ובהמשך הסוגיא: "אמר שמואל, סכין ומעות וקערה וככר, הרי אלו כיוצא בהן". ופירש רש"י: "שדואג עליהן שלא תיפול הסכין ותזיקנו והקערה תשפך והמעות יאבדו והככר יטנף". ומבואר שהאיסור להחזיק ביד חפצים בשעת התפילה הוא משום היסח הדעת מהתפילה מהחשש שמא החפצים שמחזיק בידו יפלו ויגרם נזק להם או לאדם המחזיקם.
וכן מצינו בתוספות (סוכה מא, ב ד"ה ואמר) שהסבירו את החידוש שהוסיף שמואל על דברי הברייתא: "דלא תימא דווקא תפילין וספר תורה דאיכא בזיון כתבי הקודש בנפילתו טריד בהו טפי, ואין דעתו מתיישבת בתפלתו". מדברי הברייתא היה ניתן להבין כי דווקא תפילין וספר תורה נאסר להחזיק ביד בשעת התפילה, היות ודעתו של האדם טרודה ביותר שמא יפלו בידו ויתבזו, משא"כ חפצים אחרים שאין בזיון בנפילתם יתכן שאין איסור בהחזקתם בשעת התפילה. ולכן חידש שמואל שאסור להתפלל כשבידו כל חפץ העלול להסיח את הדעת מהתפילה מחשש שמא יפול מן היד.
מרש"י ומתוספות נשמע, כי בשעת התפילה אסור להחזיק ביד חפצים משום היסח הדעת שמא יפלו מידו.
אולם מדברי הרמב"ם נראה לדייק שיש סיבה אחרת מדוע אסור להתפלל כשבידיו חפצים.
ב. הרמב"ם מנה בפרק הרביעי מהלכות תפילה, חמשה דברים המעכבים את התפילה: "טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפילה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב". ובסיומו של הפרק כתב (הלכה י-יא) "דברים החופזים אותו כיצד, אם היה צריך לנקביו לא יתפלל, מי שגיהק ופיהק ונתעטש בתפלתו אם לרצונו, הרי זה מגונה". ולאחר מכן (הלכה טז) ביאר את דיני הכוונה בתפילה: "כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו, ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים". והנה אילו היה לומד הרמב"ם שהאיסור להחזיק ביד חפצים בשעת התפילה הוא משום היסח הדעת מהתפילה, דין זה לכאורה היה צריך להיכתב בפרק זה, בין כל הדברים "המעכבים את התפילה", מכיון שהאחיזה "חופזת אותו", ומונעת ממנו "כוונת הלב". אך ראה זה פלא, הרמב"ם הביא את ההלכה שאסור להחזיק ביד חפצים בשעת התפילה בפרק החמישי מהלכות תפילה (הלכה ה) "ובכל מקום לא יאחוז תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שלבו טרוד בהן, ולא יאחוז כלים ומעות בידו", הלוא דבר הוא.
עוד יש להבין, מדוע הרמב"ם לא מנה את כל הדוגמאות שהובאו בסוגיא בברכות בהלכה אחת, אלא חילק אותם לשתי פסקאות: הראשונה – לא יאחוז תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל, והשניה – לא יאחוז כלים ומעות בידו.
וביותר צ"ע, מדוע כתב את הטעם "מפני שלבו טרוד בהן" רק על ספר תורה ותפילין, ולא על מעות וכלים.
ג. בספר עינים למשפט (ברכות דף כג אות ד) ביאר את דברי הרמב"ם: "שלדעתו שני טעמים מיוחדים איכא, משום טרדא ומשום כבוד התפילה. ובספר תורה ותפילין שאין בזיון, ואדרבא איכא כבוד והידור לתפילה ומוסיף אימת שמים, על כן אמר שבכל מקום אסור ומשום טרדא דשמא יפול. אבל כלים ומעות, אפילו באופן דליכא טרדא דשמא יפלו, כגון בקשורים, גם כן אסור משום כבוד התפילה". כלומר, יש שתי סיבות שונות מדוע לאסור החזקת חפץ בשעת התפילה. האחת, משום טירדה – שלא תיטרד דעתו בשעת התפילה עקב החשש שהחפץ יפול מידיו. והשניה, משום כבוד התפילה – אין זה מכבוד התפילה לעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עם חפץ בידים. בהחזקת ספר תורה ותפילין לא שייך הטעם השני – משום כבוד התפילה, שהרי אדרבה, "כבוד והידור לתפילה" לעמוד עם ספר תורה ותפילין בידו. ולפיכך דייק הרמב"ם לכתוב את סיבת האיסור לאחוז תפילין בידו וספר תורה בזרועו בתפילה "מפני שלבו טרוד בהן". ואילו כלים ומעות אסור להחזיק אפילו כשאין חשש שיפלו [כגון כאשר הם קשורים] משום כבוד התפילה. ומיושבים דברי הרמב"ם, שלא מנה את כל הדוגמאות שהובאו בסוגיא בברכות בהלכה אחת, כי לכל חפץ יש טעם שונה לאיסור החזקתם בשעת התפילה.
רבי יעקב קמינצקי בספרו אמת ליעקב (ברכות כג, ב) הוסיף כי הרמב"ם למד את שיטתו מסוגיית הגמרא, שנאמרו בה שתי הלכות שונות. הראשונה, דברי הברייתא "תנו רבנן, לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל" – "דהברייתא מיירי היכא שדרך לעמוד בפני הגדולים בספר תורה או תפילין, ולפיכך היה עולה על דעתנו שיתנאה בהן בתפילה, קמ"ל דזה אסור משום טירדא. ואף דמצד תיקון המלבושים היה ראוי שיאחזם, אבל מצד כוונת הלב אסור. והוי כמו עמידה דתפילה שאף שמצוה היא, מכל מקום אם על ידי זה תתבלבל כוונתו מוטב שיתפלל בישיבה". בספר תורה האיסור אינו משום כבוד התפילה, כי בוודאי "מצד תיקון המלבושים היה ראוי שיאחזם", אלא מחמת הטירדה. ולכן חידש שמואל הלכה נוספת של "סכין ומעות וקערה וככר, הרי אלו כיוצא בהן" – "אסור לו מפאת שאין דרך כבוד לעמוד בפני הגדולים באלו, והנך לאו דרך כבוד נינהו, וזה חידש שמואל. אבל הברייתא לא עסקה בכגון זה".
ועל פי זה מובן מדוע הרמב"ם כתב הלכה זו דווקא בפרק חמישי מהלכות תפילה ולא בפרק רביעי, כפי שביאר ידידי רבי נתן זוכובסקי, בספרו דביר הקודש (סימן י) כי הלכה זו אינה נאמרה משום חסרון בכוונה אלא היא מדיני "תיקון המלבושים" שיש להופיע כראוי לפני הקב"ה בשעת התפילה: "אין דין שמואל [האוסר להחזיק כלים ומעות] משום חסרון בכוונה, אלא הוי דין בפני עצמו שלא לאחוז כלים בשעת התפילה. ובהגדרת הדין הרי מבואר ברמב"ם הנ"ל דכתב בריש פרק ה' שמונה דברים צריך המתפלל להיזהר בהן ולעשותן, ואחד מהם הוא תיקון המלבושים. ועל זה כתב בהלכה ה' תיקון המלבוש כיצד, מתקן מלבושיו תחילה וכו', ובכל מקום לא יאחוז תפילין בידו וספר תורה בזרועו. ומבואר דהביא הרמב"ם האי דינא בדיני תיקון המלבושים, והיינו דהוא דין באופן העמידה בפני המלך, שלא יעמוד בתפילה כשתפילין וספר תורה בידו וכן לא יאחז כליו. ואם כן ס"ל לרמב"ם דדין דשמואל אינו מדיני כוונה, אלא דין בפני עצמו משום העמידה בפני המלך. והא דכתב שם הרמב"ם הדין דספר תורה ותפילין יש לומר משום דבהני יש גם הטעם של עמידה וגם הטעם של כוונה, אבל באמת עיקר האי דינא ברמב"ם הוא מדיני עמידה בפני המלך".
ד. נמצאו לסיכום, שתי סיבות לאסור להתפלל כשבידיו חפצים.
לדעת רש"י והתוספות – משום היסח הדעת וביטול הכוונה מהתפילה שמא יפלו מידו.
לדעת הרמב"ם – משום כבוד התפילה, שאין ראוי להתפלל כשחפצים בידו. אמנם האיסור להחזיק ספר תורה ותפילין הוא משום הטירדה והיסח הדעת, כדברי רש"י ותוספות.
וכתב בספר עינים למשפט (בהמשך דבריו דלעיל אות ג) "נפקא מינא [במחלוקת רש"י ותוספות עם הרמב"ם] שאם משום כבוד התפילה בשעת הדחק מותר, אבל אם מפני טירדא וכוונת התפילה אף בשעת הדחק אסור לכתחילה". כי תפילה ללא כוונה בגלל הטירדה, אינה תפילה. אך תפילה שחסר בה מכבוד התפילה, כאשר היא נעשית מתוך כוונה, אין בה איסור בשעת הדחק.
התפלל כשחפצים בידו – האם חייב לשוב ולהתפלל
ה. עוד נפקא מינא במחלוקת הראשונים הנ"ל, בשאלה האם חייב לחזור ולהתפלל כשהתפלל וחפצים בידו.
הב"ח חידש להלכה שאם אחז בידו דברים שנאסר עליו "צריך לחזור ולהתפלל". אולם הט"ז כתב: "נראה פשוט דאין זה אלא לכתחילה, אבל בדיעבד אין צריך לחזור ולהתפלל. ואפילו לדין התלמוד שכתב הטור בסימן ק"א שצריך לחזור בשביל חסרון כוונה באבות, מכל מקום כאן אף על פי שאחז ספר בידו אינו מן הנמנע שיוכל להתכוון. ואם ברור לו שנתכוון ודאי יצא, ואם לא נתכוון לא יצא, אלא דחכמים אסרו לכתחילה לאחוז בידו ספר דקרוב שיבא לידי ביטול כוונה ויעשה ברכה לבטלה, וזה פשוט לעניות דעתי. אלא שראיתי למורי חמי ז"ל שכתב דאי עבר ותפס ספר תורה או תפילין בידו צריך לחזור ולהתפלל, וזה תמוה מאד".
ואף בערוך השלחן (סע' א) תמה על דברי הב"ח: "ודברים תמוהים הם, אפילו לפי זמן הש"ס שהיו חוזרים בשביל חסרון כוונה, וכן מתבאר מדברי הרמב"ם. אלא אם כן אמר שלא כיון בשביל זה, דאז לפי זמנם חוזר, ואנו אין חוזרין בשביל חסרון כוונה". כלומר, בשו"ע (או"ח סי' קא בסע' א) נפסק "המתפלל צריך שיכוון בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוון בכולם לפחות יכוון באבות, ואם לא כיון באבות אע"פ שכיון בכל השאר יחזור ויתפלל". והוסיף הרמ"א: "והאידנא אין חוזרים בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוון, אם כן למה יחזור". ומאחר ובזמנינו גם מי שברור לו שלא כיוון בתפילה, אינו צריך לחזור ולהתפלל, מהיכן לנו לחייב את מי שהחזיק בידיו חפצים בשעת התפילה לחזור ולהתפלל. וכן פסק המשנה ברורה (ס"ק ב) "ובדיעבד אין צריך לחזור ולהתפלל, אם לא שיודע שעל ידי זה לא כיון באבות".
ובספר עינים למשפט (בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ג) ביאר כי מחלוקת הב"ח והט"ז, היא נפקא מינה במחלוקת הראשונים מהו הטעם לאסור להחזיק חפצים ביד בשעת התפילה: "נפקא מיניה לפי זה גם לגבי בדיעבד, שאי משום כוונה, הרי מכל מקום כוון וכמו שכתב הט"ז, ועל כן סבירא ליה שאין צריך לחזור. אבל אי משום בזיון הרי עבר על דברי חכמים, ובזיון הוי".
האיסור להחזיק חפצים – בשעת תפילת שמונה עשרה בלבד או בכל חלקי התפילה ובאמירת ברכות
ו. נפקא מינא נוספת במחלוקת רש"י ותוספות עם הרמב"ם היא, באיזה חלק מהתפילה יש איסור להחזיק חפצים.
הפרי מגדים (משבצות זהב סי' צו ס"ק א; הובא במשנ"ב ס"ק א) הוסיף על דברי השו"ע "והך יתפלל לאו דוקא, הוא הדין קריאת שמע ואפילו פסוקי דזימרא לדידן". ומבואר שכל פרטי הדינים שנתבארו לעיל, בענין החזקת חפצים בשעת התפילה, נאמרו הן על תפילת שמונה עשרה והן בשאר חלקי התפילה כגון: פסוקי דזמרה וכן קריאת שמע וברכותיה.
וביאר בספר דביר הקודש (בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ג) כי דין זה תלוי בטעם האיסור להחזיק חפצים בשעת התפילה: "ולכאורה נראה דכל זה לשולחן ערוך דהדין שלא יאחז בידו תפילין וכו' ולא סכין ומעות וככר, מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו, הוא מדיני הכוונה. לכן יש לומר דהוא הדין בקריאת שמע ופסוקי דזמרה. אבל למבואר מהרמב"ם דהאי דינא הוא משום דין עמידה בפני המלך, יש לומר דבקריאת שמע ופסוקי דזמרה לא יהא דין זה, דהלא כל דיני העמידה בפני המלך נאמרו בתפילת שמונה עשרה ולא בקריאת שמע ופסוקי דזמרה".
והנה בשו"ת אבני ישפה (ח"ח סימן ס) דן "אם מותר לאשה להחזיק תינוק כאשר היא שומעת קידוש", וכתב: "ראשית עלינו לברר אם הלכה זו [שאסור להחזיק בידו חפצים בשעת התפילה] נאמרה גם בברכות או שמא דוקא בתפילה. במשנה ברורה (ס"ק א) כתב בשם הפרי מגדים דהוא הדין בשעת קריאת שמע ופסוקי דזמרא. ומשמע קצת שזה דין מיוחד בתפילה, ולכן לא הזכיר כלום לענין ברכות אלא רק לענין תפילה". וכתב בהסבר הטעם לחלק בין תפילה לברכות: "שמא לתפילה צריך כוונה יתרה ולכן אסור, מה שאין כן לענין ברכות אין קפידא כל כך".
אולם למעשה פסק האבני ישפה: "וחשבתי שלענין ברכות שאדם מוציא את חברו, בודאי שצריך להקפיד שלא יחזיק דבר שמטרידו בידו. והסברא בזה, שהרי כאשר אדם יוצא ידי חובתו בשמיעה הוא צריך להקפיד מאד לשמוע כל מלה, כדי שלא יפסיד את הברכה שהוא שומע. ואם כן איננו יכול לשמוע את הברכה אם הוא טרוד בגלל דבר שנמצא בידו שיש חשש שהוא יפול ממנו. ולכן אין לאשה השומעת קידוש להחזיק תינוק בידה וכן כל השומע ברכה מחברו אין לו להחזיק דבר בידו שהוא טרוד עליו שמא יפול".
ומבואר בדבריו שאמנם בעת אמירת ברכה לכאורה לא מצינו איסור להחזיק חפצים, אולם בשמיעת הברכה כדי לצאת ידי חובה ראוי להימנע מלהחזיק חפצים, כי יש צורך להקפיד לשמוע כל מילה, ויש לחשוש שאם יהיה טרוד במה שבידו לא יוכל להתכוין ולהתרכז בשמיעת הברכה, ולא יוצא ידי חובת הברכה.
חפצים שלא יגרם כל נזק אם יפלו מידו
ז. עוד נפקא מינא במחלוקת רש"י ותוספות עם הרמב"ם היא, האם נאסר להחזיק בשעת התפילה חפצים שלא יגרם כל נזק אם יפלו מידו.
כאמור, שמואל הזכיר בדבריו "סכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן", ורש"י הסביר: "שדואג עליהן שלא תיפול הסכין ותזיקנו והקערה תשפך והמעות יאבדו והככר יטנף". תלמידי רבנו יונה (ברכות יד, א מדפי הרי"ף) דייקו מכך: "אבל שאר דברים שאין בהם הפסד אם יפלו מידו מותר להתפלל בעודן בידו". והביאו חולקים על דעתו: "ואית דמפרשי דמאי דנקט סכין וקערה וככר ומעות לאו דווקא, אלא אורחא דמילתא נקט, והוא הדין שאין לו ליטול בידו שום דבר בשעת התפילה. ולפי זה הפירוש, צריך ליזהר שלא יקח אדם שום דבר בידו בשעה שיתפלל".
בדעת הרמב"ם בנדון יש ספק. הלחם משנה (שם) דייק מלשון הרמב"ם שכתב "ולא יאחוז מעות וכלים בידו", ולא הזכיר את הפרטים שנאמרו בגמרא [סכין ומעות וקערה וככר] כדעת החולקים על רש"י: "משמע מדברי רש"י דדווקא נקט סכין וכו' משום דבהני ד' איכא טירדא כדכתב, אבל שאר הכלים לא. ואין נראה כן מדברי רבינו [הרמב"ם] שכתב סתם ולא יאחוז כלים, משמע דבכל מין כלים איירי". וכן הבין רבנו מנוח (שם) בדעת הרמב"ם: "בגמרא אמרינן סכין קערה ומעות, ונראה שהרב סבירא לן דלאו דוקא אלו והוא הדין לכל מילי".
ולפי המבואר לעיל מוסברת מחלוקתם: הרמב"ם, סבר שהאיסור להתפלל כשבידיו חפצים הוא משום כבוד התפילה, ולכן סתם וכתב שאסור לאחוז ביד כל כלי, היות ואין זה מכבוד התפילה להתפלל כשחפצים בידו [ואמנם גם בחפצים שאין חסרון כבוד בהחזקתם, כספר תורה ותפילין, נאסר להחזיקם משום הטירדה והיסח הדעת]. אולם רש"י לשיטתו שהאיסור להתפלל כשבידיו חפצים הוא משום היסח הדעת וביטול הכוונה מהתפילה שמא יפלו מידו, אסר להחזיק בשעת התפילה רק חפצים שחושש שישברו כי על ידי כך יטרד מתפילתו, ואכן אין כל איסור בהחזקת חפצים שלא יגרם כל נזק אם יפלו מידו.
וכפי שביאר הדביר הקודש (בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ג) "הנה איתא ברבנו יונה דיש מפרשים דשום דבר אין לו לתפוס בידו, וכבר כתב בלחם משנה דמסתימת הרמב"ם ולא יאחוז כלים ומעות משמע דבכל כלים איירי. ומעתה נראה דלהני יש מפרשים דהביא רבנו יונה אין דין שמואל משום חסרון בכוונה אלא הוו דין בפני עצמו, ולכן בכל כלים איכא האי דינא דהוא דין בפני עצמו שלא לאחוז כלים בשעת התפילה. וס"ל להרמב"ם כרבנו יונה דמיירי בכל כלים, ואם כן מוכח דהוי דין בפני עצמו משום אופן העמידה לפני המלך".
וכן כתב העינים למשפט (בהמשך דבריו המובאים לעיל אות ג) נפק"מ בין רש"י והרמב"ם "באופן דליכא טרדא דשמא יפלו, כגון [שהחפצים] קשורים [לדעת הרמב"ם] אסור משום כבוד התפילה, ולפי זה כל כלים וכל דבר אסור, ועל כן סתם [הרמב"ם] וכתב כלים ומעות". אולם לדעת רש"י שהאיסור משום ביטול הכוונה מהתפילה מסתבר שאין כל איסור להחזיק חפצים קשורים שאין חשש שיפלו מידו, כיוון שהחזקתם לא גורמת לביטול הכוונה מהתפילה.
והנה בשלחן ערוך (או"ח סי' צו סעי' א) נפסק: "כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו תפילין ולא ספר מכתבי הקודש, ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר, מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו" – והיינו כשיטת רש"י ותוספות שהאיסור משום ביטול הכוונה מהתפילה. והמשנה ברורה (סי' צו ס"ק ד) הסביר: "שלא יתפזרו, ואף אם הם צרורים טריד שמא יאבדו, אם לא שאוחזן באופן דליכא למיחש שמא יאבדו". וברור שלשיטת רש"י ותוספות והשו"ע, שהאיסור להחזיק חפצים בשעת התפילה הוא משום ביטול הכוונה מהתפילה, ואין כל איסור לאחוז בידיו מעות בשעת התפילה באופן שאין לו כל חשש שיפלו מידיו.
ח. אולם הלחם משנה אינו מסכים עם ההבנה בדברי הרמב"ם שאסור להחזיק ביד את כל סוגי הכלים, והקשה: "למה נקט שמואל הני ד', לימא כל הכלים סתם". ולכן קבע: "ואולי דדעת רבינו דבכל הכלים שחס עליהם שלא ישברו הן דומיא דמעות שירא שמא יאבדו, ולכך כתב כלים ומעות כלומר כלים דומיא דמעות. ומכל מקום היה לו לבאר". הלחם משנה הסיק כי לדעת הרמב"ם אסור להחזיק בשעת התפילה את כל סוגי הכלים שחס עליהם שלא ישברו, ולאו דווקא ארבעת הדוגמאות שהוזכרו בגמרא. אך חפצים שלא יגרם כל נזק אם יפלו מידו, באמת אין איסור להחזיקם ביד בשעת התפילה.
והמג"א (או"ח סי' צו ס"ק א) הסכים לדברי הלחם משנה וכתב: "דווקא הני [סכין ומעות וקערה וככר] שאם יפלו יש בהם הפסד או יזיקו לו, אבל שאר דברים מותר לאחוז. (רש"י ור"ן וכן משמע מלשון הרמב"ם והטור)". ומבואר שאין מחלוקת בין הרמב"ם לרש"י, ושניהם סוברים שאסור להחזיק בשעת התפילה את כל סוגי הכלים שחס עליהם שמא ישברו ועל ידי כך יטרד מתפילתו, אך מותר להחזיק חפצים שלא יגרם כל נזק אם יפלו מידו [והדקדוק הוא מלשון השו"ע "קערה מלאה", משמע שרק כשיש חשש שתכולתה תישפך אסור להחזיקה, אולם קערה ריקה שלא יגרם נזק בנפילתה, אין איסור להחזיק].
• • •
ט. בפסיקת ההלכה למעשה בדין זה נחלקו הפוסקים.
הט"ז (ס"ק א) הביא את דברי מרן השו"ע (סי' צז סע' ה) "הנושא משאוי על כתפיו והגיע זמן תפלה פחות מארבע קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל, ארבע קבין, מניחם על גבי קרקע ומתפלל", ודייק מדברי השו"ע שאין לשאת משא בידיו אלא לכל היותר להפשילו לאחוריו כי "כל משוי אסור לטלטל לפניו". וביאר הפרי מגדים (משבצות זהב ס"'ק ב) שכוונת הט"ז לפסוק כדעת תלמידי רבנו יונה שאסור להחזיק בשעת התפילה גם חפצים שלא יגרם כל נזק אם יפלו מידו: "עיין ט"ז, הסכים להר"ר רבינו יונה שאפילו שאר דברים אסור".
אולם בערוך השלחן (סימן צו סע' א) העתיק להלכה את דברי רש"י, והוסיף: "ומשמע דדווקא דבר שיש עבירה בנפילתו כמו ספר תורה ותפילין, או דבר שיש נזק לגופו בנפילתו כמו סכין, או היזק ממון כמעות וקערה וככר, אבל דבר שאין שום חשש בנפילתו כמו חוטים ומטפחות מותר".
המשנה ברורה (ס"ק ד) הביא את שתי הדעות: "ודווקא הני שאם יפלו יש בהם הפסד אם יזיקו לו, אבל שארי דברים מותר לאחוז. ויש אומרים דהני לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט. והוא הדין שאין ליטול שום דבר בידו בשעת התפלה וכן הסכים הט"ז".
ומכל מקום מבואר בדברי הפוסקים שלכתחילה מצוה מן המובחר לא להחזיק מאומה בידו, כמו שכתב בשו"ע הרב (או"ח סי' צו סע' א) "אבל שאר דברים שאם יפלו לא יפסדו ולא יזיקו לו מותר לאחוז מן הדין, אלא שמצוה מן המובחר שלא לאחוז כלום אלא יהיו ידיו כפותין כעומד לפני המלך". וכן נקט הב"ח "ושאר דברים דליכא מצוה ולא טריד, לכתחילה לא יאחזנו בידו ובדיעבד יצא ואין צריך לחזור ולהתפלל". ובערוך השלחן (סי' צו סע' א) כתב על דבריו: "ובודאי כן הוא, אלא דהגמרא חשבה במה שיש איסור גמור שהטירדא מרובה מזה. אבל לכתחילה אין לתפוש שום דבר בידו".
החזקת תינוק בשעת התפילה
י. המשנה ברורה (ס"ק ד) הביא את דברי הברכי יוסף (ס"ק א) שהוסיף על דברי השו"ע: "הוא הדין שאסור להושיב תינוק לפניו בשעת התפילה". ומבואר בדבריהם שכשם שאסור להחזיק ביד סכין ומעות בשעת התפילה "מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו", כך אסור להחזיק בידיו תינוק בשעת התפילה "מפני שלבו עליו" פן יפול מידיו.
ויש לדון האם מותר להתפלל כאשר על גבו קשור "מנשא" שבו נמצא התינוק, ואין חשש שהתינוק יפול מגבו בשעת התפילה.
מדברי המשנה ברורה נראה שאם התינוק קשור היטב ואין חשש שיפול מידיו, אין איסור להחזיקו בשעת התפילה. שכן המשנה ברורה [הובא לעיל אות ז] התיר להחזיק מעות בשעת התפילה "כשאוחזן באופן דליכא למיחש שמא יאבדו", והסמיך לדין זה את דברי הברכי יוסף שאסר להושיב תינוק לפניו בשעת התפילה. ואם כן משמע שאין איסור לאחוז בידו תינוק בשעת התפילה באופן שאין חשש שיפול מידו.
ולמעשה נראה כי נדון זה תלוי במחלוקת רש"י ותוספות עם הרמב"ם, מדוע אסור להתפלל כשבידיו חפצים. לדעת רש"י והתוספות שהאיסור משום היסח הדעת וביטול הכוונה מהתפילה שמא יפלו מידו, מותר להחזיק חפצים קשורים שאין חשש שיפלו מידו, ובכלל זה תינוק הנמצא על גבו ב"מנשא", כי החזקתם לא גורמת לביטול הכוונה מהתפילה. אולם הרמב"ם סבר שהאיסור הוא משום כבוד התפילה, ואין ראוי להתפלל כשחפצים בידו, ולכן נראה שאין להתפלל כשתינוק נמצא על גופו בצורה בלתי מכובדת, וכפי שהשיב הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, בנדון דידן: "מצינו שמותר להתפלל כשמשא של ארבע קבין על גבו של אדם. אם ה"קנגורו" [כך מכונה ה"מנשא" שבו התינוק] גדול יותר ומלפנים, אין דרך כבוד לעמוד כך לפני המלך".
ובספר שערי קודש (פרשת ויצא) הביא את דברי הברכי יוסף שאסר להחזיק תינוק בידיו בשעת התפילה, וכתב "כל זה אם יש מישהו אחר שיכול לשמור על התינוק. אולם אם החלופה להחזקת התינוק היא להשאירו ללא השגחה, ולדאוג מה יקרה לו לסביבתו ברור שעדיף להתפלל כשהתינוק על הידים".
לסיכום: אסור להחזיק בידיו בשעת התפילה ספר תורה, תפילין, סכין, מעות, כיכר וקערה מלאה.
ונחלקו הפוסקים האם נאסר להחזיק גם דברים אחרים שאין נזק אם יפלו, ולמעשה ראוי לכתחילה לא לאחוז בידו שום דבר "אלא יהיו ידיו כפותין כעומד לפני המלך".
• • •
החזקת חפצי מצוה בשעת התפילה
יא. במסכת סוכה (מא, ב) מסופר על אמימר שהיה מחזיק בידיו בשעת התפילה בסוכות את ארבעת המינים: "אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי, אבא צלויי קא מצלי ביה" [רש"י: "כשהיה מתפלל היה לולבו בידו, מרוב חיבתו עליו היה מתפלל בו"]. ועל כך הקשו מדוע אמימר התיר לעצמו להחזיק את הלולב בידו והרי נאמר בברייתא "לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בחיקו ויתפלל", ואמר שמואל "סכין וקערה ככר ומעות הרי אלו כיוצא בהן". ותירצו: "התם לאו מצוה נינהו וטריד בהו [רש"י: "לאוחזן, והויין עליו למשא, לפיכך טרוד במשאם, וכבד עליו משאם ושמירתם"].
הכא [רש"י: "נטילתה ולקיחתה"] מצוה נינהו ולא טריד בהו". ופירש רש"י מדוע אין איסור להחזיק חפצי מצוה [לולב] בשעת התפילה: "ומתוך שחביבה מצוה עליו אין משאה ושימורה כבד עליו, ולא טריד". כלומר, אין איסור להחזיק חפצי מצוה בשעת התפילה, כי חביבות המצוה גורמת לכך שהחזקתם לא תגרום להיסח הדעת מהתפילה. אולם כבר תמה הריטב"א (שם) "ולא ירדנו לסוף דעתו, דוודאי כל שכן שמתוך חביבות המצוה יתן לבו בלולב שלא יפול ולא יתכוון בתפלתו".
לכן ביאר הריטב"א את טעם ההיתר להחזיק חפצי מצוה בשעת התפילה: "דטירדה דלולב כיון דמצות שעתא היא, והיא חביבה, אף על פי שמפנה לבו עליה קצת, אינו מפנה לבו לבטלה, ואין זה מתעכב בתפילה כדי למנוע ממנו חיבוב המצוה. כי אפשר שחיבוב מצוה זו יתננו ויזכירנו לכוון לבו בתפילתו יותר. ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל בפירושו". לדעת הריטב"א, כאשר מחזיק בידו חפצי מצוה, לא רק שאין זה "מטריד" ומפריע לכוונה בתפילה, אלא אדרבה, "חיבוב המצוה" מוסיף לכוונה בתפילה.
אולם הערוך לנר (סוכה שם) תירץ את קושיית הריטב"א: "דכוונתו דוודאי משום משא לחוד לא מיקרי טירדה שמבטל כוונת תפילתו, דדווקא גבי ספר תורה ותפילין שחש הרבה בכבודן, בזה טריד שלא יפלו. אבל בסכין וקערה אינו כל כך טרוד שתבטל כוונתו מפני חשש נפילה, אבל מה שמטרידו הוא שרע בעיניו שצריך לישא אותם ולשמרם, וקץ בזה. אבל לולב שיש מצוה בנטילתו, לא קץ בו, ואינו חושב לטורח מה שנשאו, ולכן לא מהרהר בזה, ולא תבטל כוונת תפילתו". ומבואר, כי החזקת חפצים בשעת התפילה גורמת להיסח הדעת מהתפילה בגלל תחושת הטורח שיש בזה, ולכן כשמחזיק בידו חפצי מצוה ואינו מרגיש טרחה בזה, לא מתבטלת כוונתו.
נפקא מינה בין הריטב"א והערוך לנר, כתב בחישוקי חמד (סוכה שם) בנדון החזקת שופר בתפילת מוסף של ראש השנה, במעשה שהיה "בזמן הרדיפות בחו"ל כשברחו ליערות, וכשהגיע ראש השנה, נסתפק בעל התוקע כיצד לנהוג. האם יחזיק את השופר בידו בשעת התפילה, או כיון שחושש שמא תטרד דעתו, מהחשש שמא יפול השופר ויסדק ויפסל, עדיף שיניח את השופר במקום מרוחק קצת, וכל פעם כשיגיע לסדר התקיעות, יגש לשם ויקח את השופר" [מדובר בקהילה שנוהגים לתקוע באמצע תפילת מוסף בלחש, ולבעל התוקע לא היה מקום להניח עליו את השופר כי אם במקום לא נקי שאסור להתפלל שם]. לפי הריטב"א "דטירדא דלולב כיון דמצות שעתא היא, והיא חביבה אע"פ שמפנה לבו עליה קצת, אינו מפנה ליבו לבטלה. ואם כן לכאורה גם בשופר, כיון דמצוה בשעתא היא, והיא חביבה אם כן אע"פ שמפנה ליבו עליו קצת, אינו מפנה ליבו לבטלה, ומותר להחזיק את השופר בזמן התפילה". אולם לדעת הערוך לנר "דכוונת רש"י היא דלולב שיש מצוה בנטילתו, לא קץ בו, ואינו חושב לטורח מה שנשאו, ולכן לא מהרהר בזה ולא תבטל כוונת תפילתו. יש מקום להסתפק בשופר, כיון שאין מצוה להחזיקו, ואינו דומה ללולב. דלולב מצוותו היא להחזיקו בידו, וכמו שמצינו שיקירי ירושלים נהגו לצאת בו כל היום כולו, משא"כ שופר אין מצוה להחזיקו, כי אם בשעת התקיעות, ואולי בכהאי גוונא לא הותר להחזיקו בשעת התפילה".
ולענ"ד צ"ע במש"כ כי החזקת השופר היא קיום "מצוה בשעתה", שהרי המצוה אמנם "בשעתה" אבל לא באותו הזמן, כי להחזיק את השופר בשעת התקיעות זו "מצוה בשעתה", וכן מנהג ירושלים היה להחזיק את הלולב במשך כל היום, וזהו "מצוה בשעתה", אך בשעת התפילה, לכאורה אחיזת השופר אינה קיום "מצוה בשעתה".
החזקת סידור ומחזור בשעת התפילה
יב. בשו"ת תרומת הדשן (סימן יז) כתב: "הא דאיתא תנו רבנן לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל, ופירש רש"י משום דלבו דואג שמא יפלו מידו ולא יכוון. ויש להסתפק אם צריך ליזהר נמי שלא יאחז מחזור או תפילה בידו להתפלל בהן, כמו בראש השנה וביום כיפור שרוב בני אדם אין מתפללים מבחוץ, או אין צריך ליזהר בכהאי גונא".
התרומת הדשן פסק כי מותר להחזיקם בשעת התפילה: "כיון דאינו אותו המחזור או התפילה אלא רק כדי להתפלל בדיוק ולא ידלג שום אות, ליכא למימר שלבו דואג עליו כמו גבי אוחז תפילין בידו או ספר תורה בזרועו. דהתם אינו תופשו רק לשמירה, ולא לעשות בהו מצוה עכשיו. ונראה דבנדון דידן הואיל ותפשה לשם תפילה עצמה כדי להתפלל בעיון ובדיוק יפה, אין משאם כבד עליו ולא טריד".
וכן פסק השו"ע (סי' צב סע' ב) "מותר לאחוז מחזור תפלות בידו בשעה שמתפלל, הואיל ותופס לצורך תפילה עצמה לא טריד, דומיא דלולב דמשום דלקיחתו מצוה לא טריד" [ובמשנה ברורה (ס"ק ב) הביא דוגמא נוספת להיתר להחזיק חפצי מצוה שאינם גורמים להיסח הדעת בתפילה: "ומותר הש"ץ להחזיק הספר תורה בידו בשבת כשאומר יקום פורקן, דכיון שכונתו אז להתפלל על לומדי תורה, ע"כ מחזיק הספר תורה בידו ולא לשם שמירה, והוי כמו לולב בזמנו, וכן מותר להחזיק בשעה שמברכים החודש"].
וכתב בספר דביר הקודש (בהמשך דבריו דלעיל אות ג) כי ההיתר להחזיק סידור ומחזור בשעת התפילה לכאורה תלוי במחלוקת הראשונים בטעם האיסור להתפלל כשבידיו חפצים: "ובשלמא לשו"ע דכל האיסור משום הטירדא שפיר כתב השו"ע דכמו דאיתא דהמצוה בלולב גורמת שלא יהא טרוד הוא הדין כשתפוס לצורך תפילה אינו טרוד, אבל לרמב"ם יש לעיין אם יהא מותר להחזיק מחזורי תפילה. השו"ע שנקט כשיטת רש"י ותוספות שאסור להתפלל כשבידיו חפצים משום היסח הדעת וביטול הכוונה מהתפילה שמא יפלו מידו, התיר להחזיק בידו לולב כי אין זה גורם לטירדה בתפילה, ולכן גם התיר להחזיק בתפילה סידור או מחזור כדי להתפלל מתוכם "בעיון ובדיוק יפה", כי אין זה גורם לטירדה, אלא אדרבה, מסייע לתפילה כראוי. אולם לשיטת הרמב"ם שאסור להחזיק חפצים בשעת התפילה משום כבוד התפילה, כי אין ראוי להתפלל כשחפצים בידו, יש לעיין האם מכבוד התפילה להתפלל כשבידו סידור או מחזור".
ולמעשה כתב הדביר הקודש: "אמנם יש לומר דלרמב"ם אין צריך ללמוד האי דינא מלולב דסבירא ליה דכיון דכל האיסור משום עומד בפני המלך, כל שהוא לצורך התפילה אין סיבה כלל לאסור".
- • •
ממוצא דברי הראשונים והפוסקים בנדון החזקת חפצים בשעת התפילה, יש לדון האם מותר להתפלל מתוך מכשיר טלפון נייד. מחד גיסא, יש חשש להיסח הדעת של המתפלל שמא המכשיר יקר הערך יפול מידיו בשעת התפילה. מאידך גיסא, מדובר בסידור תפילה שמותר להחזיק ביד בשעת התפילה "הואיל ותפשה לשם תפילה עצמה כדי להתפלל בעיון ובדיוק יפה".
תפילה מתוך מכשיר טלפון נייד
יג. בקובץ הערות וביאורים (ליובאויטש, נצבים-וילך, תשע"א) דן רבי שמואל ביסטריצקי "האם מותר להתפלל שמונה עשרה בסמארט-פון" [טלפון "חכם"], או שעדיף להתפלל בעל פה, ומנה את הסיבות מדוע אין להתפלל מתוך המכשיר הנייד:
א) דברי שו"ע הרב [לעיל אות ט] (סימן צו, א) כי מצוה מן המובחר שלא לאחוז כלום "אלא יהיו ידיו כפותין כעומד לפני המלך". והרי בוודאי בסמארט-פון יש חשש גמור שמא יפול מידיו [יותר ממעות, שאם יפלו לא יקרה להם כלום] ובוודאי מתבטלת כוונתו, ולא דמי לסידור שבו מחזיק המתפלל כדי לעורר את הכוונה כפי שכתב בסעיף שלאחרי זה.
ב) ובמיוחד ב'אייפון' שבו גם באמצע התפילה קופצות ההודעות החדשות המגיעות, והודעות אלה קופצות כבר עם טקסט ההודעה ולא רק שם השולח, ובוודאי דבר זה גורם למחשבה המפריעה לתפילת שמונה-עשרה.
ג) הרי חלק מהאפליקציות בנויות שלא כל סדר התפילה מגיע רצוף אלא צריך לדפדף בדפים או לבחור מה לומר כעת, ובמיוחד בראש חודש וכדומה, וזו בעיה הלכתית, דהרי כתב אדה"ז (סימן צו, ב), וז"ל: "וכל המתפלל מתוך הסידור יזהר שירשום תחלה כל המקומות שצריך להתפלל באותה תפלה ולא יחפש אחריהם בתוך התפלה כי יפסיק על ידי זה ולא יוכל לכוין יפה", ממילא יהיה אסור להתפלל עם ה'אייפון'.
ד) ועוד, מובא בשו"ע כיצד על האדם לעמוד בשעת תפילתו, (סימן צה, סעי' ד) צריך לעמוד בתפלה כעבד לפני רבו באימה ביראה ובפחד, אל יניח ידיו על חלציו מפני שהוא דרך יוהרא, וטוב שיניחן על לבו כפותין הימנית על השמאלית. ויש נוהגין מטעם הידוע להם להניח זרועותיהם על לבם ימנית על שמאלית שיהיה פרק אמצעי משתי זרועות נגד פני המתפלל, ע"כ. ובוודאי מי שמחזיק אייפון ביד לא יוכל לנהוג כך, ומניין ההיתר.
מאידך הוא מצדד בזכות הנוהגים כן "שעדיף תפילה מתוך הסמארט-פון מאשר תפילה בעל פה, וזה בוודאי היתר למתפללים בדרכים ובמקומות שונים כאשר אין תחת ידם סידור תפילה. דהרי בוודאי מותר לאחוז סידור בידו תוך כדי התפילה, וכפי שכתב אדמו"ר הזקן (שם סע' ב) "מותר לאחוז סידור בידו בשעה שמתפלל שכיון שאוחזו לצורך התפילה אינו נטרד בשבילו. ועוד, הביא אדמו"ר הזקן בכמה מקומות אודות מעלת התפילה מתוך הסידור (סי' צג סוף סע' א) "יש נוהגין להתפלל מתוך הספר, כדי לכוון מאד, והכל לפי מה שהוא מרגיש בנפשו", ועוד כתב (סי' צ סע' כ) יתפלל מתוך הסידור, ולא יבוא לידי ביטול כוונה. ובנוסף להיתר להחזיק סידור באמצע התפילה ביד, יש מעלה מיוחדת כאשר מתפללים מתוך הכתב, ולא מתפללים את התפילה בעל פה".
ומסקנתו: "ומטעם זה אולי אפשר להתיר תפילת שמונה עשרה מתוך הסמארט-פון במקרים מיוחדים".
גם הרב אברהם ליפשיץ (תחומין, חלק ל עמ' 417) מצדד לאסור את השימוש בטלפון נייד כסידור, מחשש להיסח הדעת כתוצאה מקבלת שיחות או מסרונים בטלפון הנייד בשעת התפילה: "סידור תפילה הטמון בתוך מכשיר אלקטרוני שבדרך כלל משמש לקריאות טלפוניות או לקריאת מסרונים. גם אם המתפלל עצמו לא ייזום שיחה או שליחת מסרון, אין איש שיתקע לידו שהדבר לא ייתקע אל תוך מכשירו תוך כדי תפילה. המחשבה שדבר כזה עלול לקרות בוודאי מסיחה את דעת המתפלל ומטרידה אותו". אולם בנספח למאמרו, העיר ידידי הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומ"ת, על דבריו: "החשש שמא ישתמש ביומן וטלפון וכדומה ה"כרוכים" יחד עם הסידור האלקטרוני, זו גזירה חדשה שלא שמענוה. וכי נאסור להתפלל בסידור הכרוך עם חומש או תניא".
הרב ליפשיץ ציין סיבה נוספת להתיר להתפלל מתוך מכשיר טלפון נייד: "בעת כתיבת מאמר זה (ניסן תש"ע), עדיין לא מקובל שבעלי פלאפונים מתפללים מתוכם. ועל כן בנוסף לחשש שהם ישתמשו בהם לצרכים האחרים, יש גם חשש למראית עין, שהעומד מן הצד יתמה הכיצד עומד אדם כך לפני בוראו – אמנם שפתיו רוחשות אבל אולי זוהי שיחה שבין אדם לחברו שטילפן אליו, ולא אל בוראו".
אולם ברור כי כיום [ניסן תשע"ה] טענה זו ירדה מעל הפרק, כאשר עינינו רואות ציבור גדול המשתמש במכשירי הטלפון הנייד כסידור תפילה, [וכסברת ידידי רבי אשר וייס, אב"ד דרכי תורה, בשו"ת מנחת אשר (ח"א סימן סז אות ב) בנדון חשש מראית עין בישיבת עסקים במסעדה שאינה כשרה: "כל גדר מראית עין משתנה לפי המקום, הזמן והענין. ויש דבר שאמש היה בו מראית עין, ולאחר שדשו בו רבים שוב אין בו מראית עין. וכך מבואר להדיא ביו"ד (סימן רחצ סע' א), וכך נהגו בענינים רבים. ולדוגמא בעלמא אציין גילוח הזקן באופן המותר דאין בו משום מראית עין, וכבר התירו פרושים את הדבר, דכיון דידוע שיש דרך להתגלח באופן המותר, למה יחשדו באדם מישראל שעשה באיסור מה שאפשר לעשות בהיתר. גם לגבי פאות נכריות, אף שהיה מקום לאסור משום מראית עין דנראה דהאשה יוצאת וראשה פרוע, כיון שידוע שרבות בנות עשו חיל ונשים צדקניות יוצאות בפאות נכריות, שוב לא אסרינן משום מראית עין].
יד. ונראה כי השאלה האם מותר להתפלל מתוך מכשיר טלפון נייד תלויה במחלוקת הפוסקים מדוע אסור להחזיק חפצים בשעת התפילה.
לשיטת רש"י ותוספות [לעיל אות א] שהאיסור משום היסח הדעת וביטול הכוונה מהתפילה שמא יפלו מידו, יתכן כי ההיתר להחזיק בידיו סידור בשעת התפילה, נאמר רק כשמחזיק בידו סידור פשוט שאינו דואג שמא יפול מידו, ולכן החזקתו אינה גורמת ל"טירדה" בתפילה. אבל אם מתפלל מתוך סידור עתיק יקר ערך, או מכשיר טלפון יקר ומשוכלל, שיש חשש שלא יכוין כראוי בתפילה בגלל הדאגה שהסידור יפול מידיו וינזק, נאסר עליו להחזיקו.
הרב ליפשיץ, מצדד כן להלכה, כדבריו: "הסידור האלקטרוני הוא חפץ יקר, שאם יפול ייגרם הפסד ממוני רב, ולכן חלוק הוא מהסידור הרגיל, ולכן אסור להתפלל מתוכו". אולם הרב רוזן, ראש מכון צומ"ת ומערכת תחומין דחה את דבריו: "ההיתר להתפלל מתוך סידור כעזר לסידור התפילה, גובר על חשש הסחת הדעת, ולא חילקו בין סידור פשוט ליקר המציאות. הסידור האלקטרוני הוא סידור לכל דבר ולא מצאתי בכל המאמר מקור להבחנה בין סידור לסידור".
אבל לדעת הריטב"א [לעיל אות ח] שביאר את טעם ההיתר להחזיק לולב בשעת התפילה "כי אפשר שחיבוב מצוה זו יתננו ויזכירנו לכוין לבו בתפילתו יותר", יהיה רשאי להתפלל מתוך טלפון נייד, ובוודאי שזה עדיף על תפילה בעל פה, כי התפילה מתוך המכשיר הנייד ודאי גורמת להזכירו "לכוין לבו בתפילתו יותר".
והיות ונדון דידן תלוי במחלוקת, יתכן לומר כדברי שו"ע הרב [לעיל אות ו] "שמצוה מן המובחר שלא לאחוז כלום אלא יהיו ידיו כפותין כעומד לפני המלך".
אולם פוק חזי מאי עמא דבר, וכמדומה שכבר נתפשט המנהג להתפלל מתוך מכשירי טלפון ניידים, ובפרט כשנמצאים בנסיעות, ומה גם שאנו מרבים להשתמש ולהחזיק את מכשירי הטלפון לצרכי חולין ולא חוששים שמא יפלו, ולכאורה אין כל סיבה מיוחדת שדווקא בשעת התפילה נסיח את הדעת מהכוונה, מחשש שמא יפול המכשיר מידינו, בדיוק בשעת התפילה.
• • •
על הנושאים הנדונים בשיעור זה, נתכבדתי במכתבו של רבי אשר וייס, ריש מתיבתא להוראה 'מנחת אשר', אב"ד דרכי הוראה:
אם מותר להתפלל מתוך טלפון סלולרי
כ' מרחשוון תשע"ז
כבוד ידיד נפשי ויקיר לבבי
מרביץ תורה, מזכה רבים ורודף חסד
העושה תורתו קבע ומלאכתו עראי
הרה"ג ר' צבי רייזמן שליט"א
מח"ס רץ כצבי
רב שלום עד בלי ירח
קיבלתי לנכון את הקונטרס הנפלא שכתב וערך בענין אם מותר להתפלל מתוך טלפון סלולרי שמחזיק בידו או שמא יש בזה איסור משום המבואר בברכות (כ"ג ע"ב) "לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל". ובהמשך הסוגיא אמרו "אמר שמואל: סכין, ומעות, וקערה, וככר הרי אלו כיוצא בהן". ופרש"י "הרי אלו כיוצא בהן – לענין תפלה, שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו, והקערה תשפך, והמעות יאבדו, והככר יטנף".
הרי שאסור להחזיק ביד דבר שהוא חושש עליו שמא יפול, וכמו"כ טלפון זה שמחירו רב וחושש עליו פן יפול ויתקלקל שמא אסור להחזיקו בידו בשעה שמתפלל.
ועיקר דברי מע"כ נסובו על דברי הרמב"ם בהלכה זו, דהרמב"ם הביא הלכה זו לא בפ"ד מהל' תפילה שבו מדובר בכוונת הלב בתפילה אלא דוקא בפרק ה' (הלכה ה') בהדי דיני "תיקון המלבושים" בתפילה, ויש מחכמי הזמן ובראשם בספר עיניים למשפט שדייקו מזה שלדעת הרמב"ם שני דינים יש בהלכה זו, טירדת הדעת וכפרש"י, וטעם נוסף משום כבוד התפילה וככל הני דתיקון המלבושים. ומע"כ האריך בנפ"מ שבין שני טעמים אלה בכמה תחומים בהלכתא גבורתא.
ולדידי כל עצם הנחה זו אינו נראה כלל מתרי ותלת טעמי, ואבאר.
א. באופן כללי רחוק בעיני לחדש בדעת הרמב"ם טעם חדש בהלכה מסויימת שבגמ' שלא מצינו באחד משאר הראשונים. אילו מצינו באחד הראשונים שאכן יבאר שאסור להחזיק חפץ בידו משום כבוד התפילה, היה מקום לדייק מלשון הרמב"ם שגם הוא נקט טעם זה, אך מאחר שלא מצינו כן בדברי הראשונים מצוקי תבל, מנא לן לחדש שיש בזה חסרון כלשהו בכבוד התפילה, כאשר אף בדברי הרמב"ם אין בזה כל רמז.
וזה כלל גדול בידי, דוק מינה לכל מקום.
ב. באמת נראה מגוף הסוגיא דאין זה משום כבוד התפילה כלל, אלא רק מדאגה וטרדה, דאם משום כבוד התפילה למה נקטו תפילין וס"ת, וסכין ומעות וכדו' ולא אמרו כלל גדול שאסור לאדם לאחוז ביד חפץ כלשהו, וע"כ דאין הקפידה אלא משום שהוא דואג שלא יפול הדבר מידו.
וידעתי שבאמת נחלקו הראשונים והפוסקים אם יש איסור רק בדברים שבהם אכן האדם חושש שלא יפלו או בכל דבר.
בתלמידי רבינו יונה (י"ד ע"א מדפי הרי"ף) הביאו בזה שתי דעות, עי"ש.
ובדברי רש"י שנכנס לפרט ולפרש למה יש חשש נפילה בכל אחד מהדברים שהוזכרו בגמ' משמע דרק במה שאכן האדם חושש שמא יפלו מידו אסרו ולא במה שאין כלל חשש נזק והפסד אם יפלו מידו. אך מדברי הרמב"ם שכתב "ולא יאחוז כלים ומעות בידו" דקדק רבינו מנוח דס"ל "דה"ה לכל מילי".
אך בלחם משנה שם פירש את דברי הרמב"ם דכוונתו דכלים דומיא דמעות, דהיינו כלים שעלולים להישבר אם יפלו, והמגן אברהם (סימן צ"ו סק"א) הסכים לדברי הלח"מ. וכן דעת הערוך השלחן (שם ס"א), לעומת זאת משמע מדברי הט"ז (שם סק"א) שאסור להחזיק בידו כל דבר, ועי"ש בפמ"ג, והמשנ"ב (סק"ד) הביא בזה את שתי הדעות.
אך מ"מ נראה פשוט לענ"ד דעד כאן לא נחלקו אלא אם גזרו הא אטו הא ולא פלוג, או שמא לא אסרו אלא בהני דחושש האדם מנפילתן, אך לכו"ע יש ללמוד מדברי הגמ' שנקטו דוקא כל הני שיש נזק וצער בנפילתן שאין הטעם אלא מדאגת הנפילה וביטול כונת התפילה.
ג. ויתירה מזו נראה ברור ופשוט מדברי הגמ' שאין בזה שתי טעמים כלל, ואין הטעם אלא הטרחה בשמירת החפצים שיגרום לחסרון בשלימות הכוונה.
שהרי תחילת הסוגיא אמרו "לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל", והוסיף על זה שמואל "סכין, ומעות, וקערה, וככר הרי אלו כיוצא בהן". ומלשון זה נראה בעליל שטעם אחד לס"ת ותפילין ולמעות וסכין שהרי הן כיוצא בהן.
וטעם הלכה זו מבואר בסוכה (מ"א ע"ב):
"אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא צלויי קא מצלי ביה (עם הלולב שבידו). מתיבי לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בחיקו ויתפלל… ואמר שמואל: סכין וקערה ככר ומעות – הרי אלו כיוצא בהן".
ותירצו בגמ':
"התם לאו מצוה נינהו וטריד בהו, הכא – מצוה נינהו ולא טריד בהו".
הרי לן להדיא שטעם הלכה זו, בין בתפילין וכיוצ"ב ובין בסכין וכיוצ"ב משום דטריד בהן, ואין כל מקום לחדש בזה טעם אחר.
ומה שדייק מע"כ וכל הני גדולים ממה שכתב הרמב"ם הלכה זו בפ"ה בהדי תיקון המלבושים ולא בפ"ד בהדי דיני כוונה בתפילה, אגלה את אזני ידי"נ לכלל גדול בתורת הרמב"ם שרבים לא ידעו ולא הבינו.
מחד גיסא ברור שהנשר הגדול דקדק בתכלית הדקדוק לא רק בניסוח הלכותיו אלא גם בסדר הדברים, וכבר כתב הרדב"ז סוף הל' איסורי מזבח (פ"ז הי"א) להפליג בחכמת הרמב"ם בסידור הלכותיו בלשונו הזהב:
"וסדר הלכותיו מורה על רוחב שכלו ורוב זכירתו וטוב הקפתו בכל דברי הראשונים עד שכשאני חושב בלבי באיזה דרך היה אעמוד מרעיד כי אני רואה פרק אחד מובר מכמה מסכתות וכבר הפליגו הראשונים לדבר מענין זה, אבל גם אני עד מפי הראיה ומה מתקו דבריו וסידור פרקיו".
אך במקומות רבים ברמב"ם מבואר שדרכו לסדר את ההלכות לפי מציאות המעשים ואופן עשייתן ולא לפי מהות ההלכה, וכך נראה גם בנידון דידן, דאף שטעם איסור זה פשוט משום דטריד ולא יוכל לכוין כראוי וכמבואר בגמ', מ"מ הרי זה דומה במציאות לדיני תיקון הבגדים, שאסור לו להחזיק דברים בחיקו ועל כתפיו, ואין זה דומה לשאר ההלכות הקשורות לכוונת הלב.
וכל זה ברור ופשוט בעיני.
ונחזור לעצם השאלה, הלא להדיא נפסק בשו"ע (סימן צ"ו ס"ב):
"מותר לאחוז מחזור תפלות בידו בשעה שמתפלל, הואיל ותופס לצורך תפלה עצמה לא טריד, דומיא דלולב דמשום דלקיחתו מצוה לא טריד".
הרי לן דמותר להחזיק בידו סידור תפילה ולמדו הלכה זו מהמבואר בסוכה דמותר להחזיק לולב בשעת התפילה הרי דכל דהוי מצוה מותר להחזיקו ביד.
ויש לפלפל במה שאמרו בגמ' בסוכה "הכא מצוה נינהו ולא טריד בהו", דאטו משום דהוי דבר מצוה אין בו טירדה, והלא ודאי טריד שלא יפול הלולב מידו ויפסל, וכן בסידור תפילה ובכל חפצא דקדושה משום כבודן, ונראה לכאורה שטירדה זו, איהו גופא הוי כחלק מעבודת הא-ל ועבודת התפילה, ואינו דבר זר וצדדי שיש בה כדי לשבש את כוונת התפילה, וברש"י (בסוכה שם) כתב "ומתוך שחביבה מצוה עליו אין משאה ושימורה כבד עליו, ולא טריד", והב"י שם העתיק לשונו, והריטב"א (שם) הוסיף "כי אפשר שחיבוב מצוה זו יתננו ויזכירנו לכוין לבו בתפלתו יותר". ומ"מ מבואר דכל דהוי לצורך מצוה ובפרט בצורך תפילה מותר ואין לחלק בין ני"ד לכל סידור שמותר להחזיקו בידו כשהוא מתפלל בתוכו.
ואין לחלק כלל בין דבר שחושש מנפילתו לדבר שאינו נשבר ע"י נפילה, דהלא פשוט שהאדם מקפיד בלולב ואתרוג שלא יפלו מידו שמא יפסלו, ומקפיד בסידור שלא יפול מידו משום קדושתו ושלא יתבזה, ואעפ"כ מותר להחזיקן בידו, ונראה פשוט דה"ה במחשב נייד או טלפון סלולרי שאדם מחזיק כדי להתפלל מתוכן, שאין בזה כל חשש איסור ומותר לעשות כן.
הנני ידידו עוז הדו"ש בלו"נ חפצה באהבה
אשר וייס
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"ה אדר תשע"ז
כבוד ידידי
הגאון רבי אשר וייס שליט"א
ריש מתיבתא להוראה "מנחת אשר"
אב"ד דרכי הוראה ירושלים ת"ו
אחדשה"ט
קיבלתי מכתב כת"ר, וראשית אבוא בהכרת תודה על שהנך טורח להעלות על שלחנך שלחן מלכים את מאמרי, והפעם על מה שדנתי בענין "תפילה מטלפון נייד".
פטור בלא כלום אי אפשר, וכאות הוקרה, אשמח להציג בפני כת"ר נידון נוסף שעלה בין שלל המכתבים שנשלחו אלי, והוא מצד קדושת הסידור ומעלתו על קדושת האייפון. ואף שלחו לי מש"כ בספר חסידים (סימן רמט): אחד היה רגיל להתפלל בכילה שהייתה מיוחדת לו בטהרה, והיה נענה. אחר זמן היה מתפלל, ולא נענה, והיה מתענה, ולא הועיל, שאל לחכם, א"ל: מתפלל ומתחנן אתה בספר שרשע כתבו, א"ל אני נתתי לכתוב לפלוני הסופר ושכרתי אותו לכתוב על קלף שלו יפה, השיב לו החכם: כשהיה כותב לך, היה לבו מלא טינא ועוולה, ואין קטגור נעשה סניגור, לכך אין ראוי שישמע לך בעוד שאתה מתפלל בו, עכ"ל. והסיק הכותב מכך: למדנו מהספר חסידים, דתפלה מתוך סידור שכתב רשע, אינה נשמעת, דאין קטגור נעשה סניגור. ולפי זה יש לדון במחשב נייד, ואייפון וכו', שיתכן שיש רשעים שהם נמצאים במפעל בייצור כלי זה, ואם כן הוי לכאורה כמו ספר שכותבו רשע, שמפריע לקבלת התפילה, שאין קטגור נעשה סניגור. ואפילו התוכנה של הסידור עצמו, יתכן שערך זאת אפיקורס או רשע.
השבתי באופן כללי: דאף שאין דנים אפשר משאי אפשר, ובלתי ספק שאם אפשר להתפלל מתוך סידור יש בזה מעלה יתירה. אבל נראה שגם בתפילה מתוך אייפון עדיין לא יפסיד לגמרי מעלה זו. כי אף שבאייפון אין את קדושת הסידור מצד החפץ, אולם גם בסידור, לכאורה דפי הספר מצד עצמם אין להם שום משמעות אלא לצור עפ"י צלוחיתו, כל קדושת הנייר באה מצד אותיות הקודש המצויות בו, וכל ענין ההקפדה להתפלל מתוך הסידור לסדר את הכוונות ולבטל מחשבות זרות, וכפי שמובא בשם הגר"א רמז מהפסוק "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה", היינו משום ש"אותיות מחכימות" כמובא בספרי חסידות, ואם כן במקום שאין סידור [ואולי אפילו במקום שיש], יתפלל מתוך האייפון שיש בו את האותיות המחכימות ואינו מפסיד ענין הזה. אדרבה, שמא זה הדרך לקדש את החפץ הזה שמטרתו לצרכי חולין ולקדשו עכ"פ כמה שאפשר ע"י שימוש קדוש בקדושה.
ואסיים בברכה שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב צבי כהן שליט"א, רב שכונת אברהם ואזור מערב בני ברק, כתב:
ראיתי את מאמרו המיוחד והמפורט (בענין תפילה מטלפון נייד). ומה שכתב שנתפשט המנהג להתפלל מתוך מכשירי טלפונים ניידים. לא בכל מקום נתפשט. וגם אם נתפשט אינו אלא משום שלא ידעו את החששות שבדבר.
לעיקרם של דברים: "אין דנים אפשר מאי אפשר". ייתכן מאד שלכתחילה ראוי שאדם יתפלל מתוך סידור, הן משום הסיבות שהוזכרו במאמרך והן משום קדושת הסידור, ויש להערך לכך מראש. אך כשאין סידור, והברירה האחרת להתפלל בעל פה, ייתכן שעדיף להתפלל מתוך מכשיר הטלפון – כדי להתרכז יותר בתפילה וכדברי הגר"א "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה".
בברכה רבה
הרב צבי כהן
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"א חשון תשע"ז
כבוד ידידי ורעי
הרב צבי כהן שליט"א
רב שכונת אברהם ואזור מערב בני ברק
אחדשה"ט
מה שכתבם: ייתכן מאד שלכתחילה ראוי שאדם יתפלל מתוך סידור, הן משום הסיבות שהוזכרו במאמרך והן משום קדושת הסידור, ויש להיערך לכך מראש.
עד"ז שלח לי הרב גמליאל רבינוביץ מח"ס "גם אני אודך" ידיעה חשובה המובאת בספר חסידים: אחד היה רגיל להתפלל בכילה שהייתה מיוחדת לו בטהרה, והיה נענה. אחר זמן היה מתפלל, ולא נענה, והיה מתענה, ולא הועיל. שאל לחכם, א"ל: מתפלל ומתחנן אתה בספר שרשע כתבו, א"ל אני נתתי לכתוב לפלוני הסופר ושכרתי אותו לכתוב על קלף שלו יפה, השיב לו החכם: כשהיה כותב לך, היה לבו מלא טינה ועוולה, ואין קטגור נעשה סניגור, לכך אין ראוי שישמע לך בעוד שאתה מתפלל בו, עכ"ל. ומכאן בא ידידי הנ"ל לדון מה דין אייפון שעשאו רשע וכדו'.
לגופן של דברים יש לומר, כי אף שבאייפון אין את קדושת הסידור מצד החפץ, אולם גם בסידור, לכאורה דפי הספר מצד עצמם אין להם שום משמעות אלא לצור עפ"י צלוחיתו, כל קדושת הנייר באה מצד אותיות הקודש המצויות בו, וכל ענין ההקפדה להתפלל מתוך הסידור לסדר את הכוונות ולבטל מחשבות זרות, וכפי שהבאת בשם הגר"א רמז מהפסוק "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה", היינו משום ש"אותיות מחכימות" כמובא בספרי חסידות, ואם כן במקום שאין סידור [ואולי אפילו במקום שיש], יתפלל מתוך האייפון שיש בו את האותיות המחכימות כבסידור ולא יפסיד את העניין הזה.
אסיים בתודה וברכה שתזכה להמשיך להפיץ מעיינותיך חוצה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב גרשון בס שליט"א, רב בית המדרש קהלת יעקב, לוס אנג'לס, כתב:
ישר כחך על ההערות
לדעתי לא שייך מסקנתו "פוק חזי מאי עמא דבר" שזה רק שייך אם נוהגים כפי דעה אחת אבל כאן כל ה"מנהג" הוא מתוך היסח הדעת מן השאלה כמו שהערת.
גרשון בס
- • • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"א חשון תשע"ז
כבוד ידידי
הרה"ג רבי גרשון בס שליט"א
רב בית המדרש קהלת יעקב
לוס אנג'לס
אחדשה"ט
מה שכתבם: לדעתי לא שייך מסקנתו "פוק חזי מאי עמא דבר", שזה רק שייך אם נוהגים כפי דעה אחת, אבל כאן כל ה"מנהג" הוא מתוך היסח הדעת מן השאלה כמו שהערת.
להלן תשובתי: מה שכתבתי "פוק חזי מאי עמא דבר", לא הייתה כוונתי כלפי הבעיות ההלכתיות המתעוררות במאמר, ולהתיר את הבעיות הללו מצד מנהג העולם "פוק חזי מאי עמא דבר". כוונתי הייתה לקחת את המושג הזה בהשאלה כלפי הדיון אם מכשיר הטלפון נחשב חפץ יקר אם לאו, "פוק חזי מאי עמא דבר" שמרבים בשימוש והחזקת מכשיר הטלפון ולא מייחסים למכשיר זה יוקרה מיוחדת.
וכפי שכתב לי ידידי הרב יואל קטן שליט"א: "נדמה לי שהיום הילדים הקטנים משחקים באייפונים של הוריהם ואין פוצה פה ומצפצף אי אפשר להתייחס לזה כאל חפץ יקר שמסיח את הדעת בעצם החזקתו ביד בזמן התפילה. כך לגבי הגדרתו כמוקצה מחמת חסרון כיס בשבת – חפץ שהילדים משחקים איתו אינו יכול להיחשב מוקצה מחמת חסרון כיס".
אסיים בתודה וברכה שתזכה להמשיך להפיץ מעיינותיך חוצה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב יואל קטן שליט"א, מכון "שלמה אומן" שבישיבת שעלבים, כתב:
יפה מאוד. ייש"כ. נדמה לי שהיום הילדים הקטנים משחקים באייפונים של הוריהם ואין פוצה פה ומצפצף אי אפשר להתייחס לזה כאל חפץ יקר שמסיח את הדעת עצם החזקתו ביד בזמן התפילה. כך לגבי הגדרתו כמוקצה מחמת חסרון כיס בשבת – חפץ שהילדים משחקים איתו אינו יכול להיחשב מוקצה מחמת חסרון כיס. אמנם חשוב מאוד להדגיש שחובה להפעיל את האפשרות למנוע קבלת מסרים בזמן התפילה, ובהרבה מכשירים זה אפשרי. ויותר חשוב להקפיד להשתמש בתפילה במכשיר אך ורק כסידור, ולא לשלוח ולקבל מיילים בחזרת הש"ץ, כפי שעמא דבר… כל טוב.
הק' יואל
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"ב חשון תשע"ז
כבוד ידידי
הרב יואל קטן שליט"א
מכון "שלמה אומן" שבישיבת שעלבים
אחדשה"ט
מה שכתבם שאין להתייחס למכשיר זה כאל חפץ יקר, וזאת משום שהילדים הקטנים משחקים באייפונים של הוריהם ואין פוצה פה ומצפצף.
בעקבות הדברים פניתי לידיד בארץ לברר מה מחירו של מכשיר כזה, והבנתי שמחירו עדיין יקר מאוד באופן יחסי, במיוחד בקרב שומרי תורה ומצוות שמקפידים לרכוש את המכשירים הכשרים המאושרים ע"י הרבנים שמחירם גבוה מאוד, ורכש מכשיר פשוט בלמעלה מ1,500 ₪. א"כ עדיין אי אפשר להגדיר בארץ מכשיר כזה כחפץ זול.
ובלאו הכי י"ל, שבנידון דידן לא יוקרא וזולא הוא הקובע להסחת הדעת אלא חשיבות המכשיר בעיני בעליו היא שתקבע אם גורם לו להסחת דעת אם לאו. כלומר שהיום אצל רבים מכשיר זה הוא כל עולמם, וכמעט שאינם יכולים לזוז ימין ושמאל בלי המכשיר, הן כלפי העבודה והן כלפי חייהם האישיים. המכשיר מכיל את כל צרכיהם וכו' וכו'. צא ולמד כמה מוכן אדם לשלם לגנב שגנב את מכשירו על מנת שישיב לו את המכשיר. ואולי זוהי אמת המידה במקרה כזה לקבוע האם גורם להסחת דעת אם לאו.
אסיים בתודה וברכה שתזכה להמשיך להפיץ מעיינותיך חוצה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
על מכתבי השיב הרב יואל קטן:
בס"ד. שלו' שלו' ידידי הרב ר' צבי נר"ו, אחדשה"ט.
תודה על התשובה הנאה והבהירה. אמנם יש לכאורה לחלק בין החשש לאיבוד ולגניבת האייפון, שאכן בימינו אצל הרבה אינישי רוב חוכמתם וזכרונותיהם ותוכניותיהם נמצאות בו ואוי להם אם ייגנב או ילך לאיבוד, לבין החשש להסחת הדעת בתפילה מחשש שהמכשיר יפול מידו. אני לא מומחה באייפונים (אני מהדור הישן עדיין…), אבל לפי מה שאני רואה אף אחד לא נכנס להיסטריה אם האייפון נופל על הריצפה, וזה מה שהתכוונתי כשכתבתי שנותנים לילדים לשחק בו. לכן מי שמחזיק את האייפון בידו בשעת התפילה אין לכאורה חשש שתוסח דעתו או תופרע כוונתו בגלל הדאגה לכלי החשוב שבידיו, מפני שנפילתו מהיד אין בה חשש לנזק חמור לא למכשיר ולא למידע שבתוכו. אך אני מסכים שעניין זה תלוי בשיקול הדעת.
ייש"כ וכל טוב, בהערכה והוקרה וידידות, הק' יואל
• • •
הרב מרדכי לבהר שליט"א, ראש הכולל, לוס אנג'לס, כתב:
עש"ק פ' נח ה' תשע"ו
לכבוד רחימאי בנפשאי, העוסק בתורה תדירא בבחינת תורתו קבע ומלאכתו עראי, מרביץ תורה לאלפים ורבבות ע"י ספריו ומפעליו, המונע ממני מלכבדו כערכו הרה"ג צבי רייזמן שליט"א,
אחדשוכ"ט,
כדרכך בקודש, יצאת לתור בדברי הפוסקים בשאלה מאד מצויה בדורנו וטרם עסקו בה הפוסקים כבר כתבת ונו"נ באמונה בנושא. והוא אם רשאי להתפלל מתוך טלפון חכם נייד (סמארטפון). ובפרט בנסיעות וכדומה, ואכן אני ראיתי רבים משתמשים בו לא רק בנסיעות, אלא גם היכן שנמצא סידור לידם ממש מעדיפים להשתמש בסמארטפון מטעמים הכמוסים מטעם נוחיות או מטעמים אחרים ואכ"מ.
ולא אאריך בביאור הסוגיות ממקורם רק אענה חלקי מה שנלע"ד. והוא, דבשו"ע או"ח ס' צו סי"א פסק "כשהוא מתפלל לא יאחז בידו תפילין ולא מכתבי הקדש ולא קערה מלאכה ולא סכין ומעות וככר מפני שלבו עליהם שלא יפלו, ויטרד ותתבטל כונתו ולולב בזמנו מותר לאחוז בידו כיון שהאחיזה בידו היא מצוה ואינו נטרד בשבילו". ומקורו מהגמ' מס' ברכות דף כג ופרש"י שם "תפילין וס"ת מפני שטרוד במחשבתו ולא יפלו מידו ויתבזו ואין דעתו מיושבת עליו בתפלתו וסכין מתיירא שמא יפול ויתקע לו ברגלו וקערה מלאה ומעות שלא יתפזרו וככר שאם יפול יהיה נמאס" ע"כ.
ברם, ברמב"ם (תפלה פ"ה ה"ה) כתב "ובכל מקום לא יאחז תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שלבו טרוד בהן ולא יאחז כלים ומעות בידו". וזהו חלק מתיקוני מלבוש כפי שכתב בריש הפרק שם, ולא מנה אותם כחלק מדברים החופזים אותו שבפרק ד' כגון הנצרך לנקביו, אלא כחלק מתיקוני מלבוש, וראה ראיתי מה שהבאתם מספר העינים למשפט (ברכות שם) שיש שני טעמים מיוחדים, א. משום טרדא. וב. משום כבוד התפלה ולכן הביא הר"מ שני טעמים, ספר תורה שאין בו בזיון וחסרון כבוד בהחזקתו, מכ"מ יש טרדא, ועוד, דדברים שיש בהם משום בזיון להחזיק אותם בשעת תפלה הר"ז אסור משום כבוד התפלה. עיי"ש. וקשה, דאם משום האי למה הביא הר"מ האיסור להחזיק ס"ת בתוך דיני תיקוני מלבוש, הרי סו"ס אינו אסור רק משום טרדא ואין חסרון מצד תקוני מלבוש. ולמה לא כלל אותו בדברים החופזים שבפרק ד'.
ע"כ נר' לפרש בדעת הרמב"ם דבאמת הך דין דתיקוני מלבוש הוא מדיני התפלה להתכונן ולהתפלל בחרדת קודש לכן צריך לתקן מלבושיו, וחלק מתיקון מלבושיו הוא שלא יהיה דברים הטרודים אותו אבל אינ"ז איסור משום טרדא לחוד, אלא שדבר שלבו טרוד בו אינו דבר שראוי להיות עליו בשעת תפלה. ולכן לא כלל הל' זו בדברים החופזים אותו, שאינ"ז משום טרדא לחוד אלא מכבוד המלבושים. ובסכין ומעות אינו צריך לטעם טרדא כפי שדייק בעינים למשפט (ואולי מה שכתבתי כוונתו).
עכ"פ בין לרש"י ובין להרמב"ם הנ"ל אסור להחזיק דבר שמטריד אותו חוץ מלולב כיון שהוא לצורך מצוה אינו נטרד בשבילו. עכ"פ בדבר שנטרד בשבילו אין היתר אחיזתו אע"פ שהוא דבר של קודש.
והנה בתרומת הדשן (סי"ז) נשאל בהחזקת מחזור וכתבי קודש בשעת התפלה, וכתב דכיון דאינו אוחז אותם אלא להתפלל בדיוק ליכא למימר שלבו טרוד עליו כמו גבי אוחז תפילין בידו או ס"ת בזרועו דהתם אינו תופסו רק לשמירה ולא לעשות בהם מצוה עכשיו אבל הני הואיל ותפסם לשם תפלה עצמה כדי להתפלל בעיון ודיוק יפה אין משאם כבד עליו ולא טריד דדמי ללולב משום דלקיחתו מצוה אמרינן דמתוך שחביב עליו אין משאם ושמירתם כבד עליו ולא טריד. ע"כ.
ונראה ברור שחפץ שבחפצו מטריד שוב אין בו היתר של לקיחתו ומשאו כבד עליו ואסור להחזיקו בשעת תפלה.
ומעתה נחזי אנן, בהחזקת סמארטפון נר' דיש לחלק באופן לקיחתו. אם מחזיקו באופן שא"א לקבל הודעות על המסך אז יש לדמותו לסידור תפלה שלשם תפלה מחזיקו ולא גרע מסידור. אכן אם אינו סוגר את היכולת לקבל הודעות, אזי כל זמן שמחזיקו, באותו מסך שמתפלל רואה כל מיני מודעות שטורדים אותו, גרע טובא מתפלין וס"ת שמחזיק, ושוב אין בו היתר של מחזור, שא"א לומר עליו שהוי כדבר "שלא טריד", אדרבה טריד, וטריד טובא. וק"ו מכל הני דברים שאסור להחזיקם "שמא יפלו". ועצם זה שעומד ומצפה שיבואו הודעות אולי דמיא לדבר שטריד שמא יפול ואפ' אם אינו עומד ומצפה, טריד שמא יבוא. וכ"ש שיש הודעות שבאים בתדירות ורואה אותם ומטרידים הרבה יותר מהחשש של שמא יפלו, ושוב אינו נכלל בהיתר של לולב ומחזור שלא טריד. ודו"ק.
ובפרט שלפי דעת הב"ח (ס' צו) שדבר שאסור להחזיק, אינו יוצא בתפלה אם מחזיקו, ונהי דלא קייל כוותיה כפי שהשיג עליו בט"ז (שם), בוודאי יש להחמיר לכתחילה לא ליכנס בספיקות. ובפרט שאפשר לסגור ההודעות בקלות. וכ"ז לבד מדעת הגר"ז (ס' צו) שלכתחלה אין להחזיק שום דבר בשעת התפלה. והבו דלא נוסיף על מה שהתיר השו"ע וכאמור אינו דומה למחזור כלל.
וכ"ז בשעת התפלה (והוסיף המג"א שם דה"ה פסיד"ז וקר"ש) אבל ברהמ"ז ושאר ברכות, נהי דאינו ראוי להשתמש בדבר שיבוא להטרידו, לא מצינו איסור כמו תפלה.
ועוד יש להוסיף, דלפי שיטת הפוסקים דדפוס בימינו יש בו קדושה, בוודאי ע"י תפלה בסידור של דפוס יש בו קדושה ואותיות מחכימות טפי, בודאי יש מעלה יתירה על מסך דיגיטלי.
לסיכום:
(א) להשתמש בסמארטפון בשעת התפלה נר' דאם סוגר היכולת לקבל ההודעות מותר מדינא להשתמש בו, רק אין בו קדושה כמו סידור.
(ב) אם אינו סוגר ההודעות, נראה שמדינא הוי כדבר המטרידו ואסור להחזיקו בשעת התפלה כמו תפילין ס"ת ומעות שאסור, ואין בו היתר של מחזור.
(ג) לברהמ"ז וברכות מותר להשתמש בסמארטפון מדינא, אלא שאם מקבל הודעות אינו מן הראוי לכתחלה.
ידידו ומוקירו,
מרדכי לבהר
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"א חשון תשע"ז
כבוד ידידי
הרה"ג רבי מרדכי לבהר שליט"א
ראש הכולל
לוס אנג'לס
אחדשה"ט
מה שכתבם: ועוד יש להוסיף, דלפי שיטת הפוסקים דדפוס בימינו יש בו קדושה, בוודאי ע"י תפלה בסידור של דפוס יש בו קדושה ואותיות מחכימות טפי, בודאי יש מעלה יתירה על מסך דיגיטלי. עכ"ד.
תשובתי כי בקריאה מתוך אייפון אינו מפסיד ענין זה. ובעצמך נקטת שקדושת הספר באה מחמת האותיות המחכימות. וממילא נאמר שאף שבאייפון אין את קדושת הסידור מצד החפץ, אולם גם בסידור, דפי הספר מצד עצמם אין להם משמעות אלא לצור עפ"י צלוחיתו, כל קדושת הנייר באה מצד אותיות הקודש המצויות בו, וכל ענין ההקפדה להתפלל מתוך הסידור לסדר את הכוונות ולבטל מחשבות זרות, וכפי שמובא בשם הגר"א רמז מהפסוק "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה", היינו משום ש"אותיות מחכימות" כמובא גם בהרבה ספרי חסידות, ואם כן במקום שאין סידור [ואולי אפילו במקום שיש], רצוי שיתפלל מתוך אייפון שיש בו את האותיות המחכימות בדיוק כמו בסידור ולא יפסיד את העניין הזה.
אסיים בתודה וברכה שתזכה להמשיך להפיץ מעיינותיך חוצה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב ישראל רוזן, ראש מכון צומת, אלון שבות, כתב:
לידידי הרב צבי רייזמן הי"ו
אני מדפיס תדיר את מאמריך המחכימים והסדורים ומעיין בהם בשבת.
א. לא הרי לולב, שהוא 'סתם' דבר שבקדושה, כהרי סידור ומחזור שהם צורך התפילה. ההיתר להתפלל מתוך סידור, כעזר לסידור התפילה, גובר על חשש הסחת הדעת, ולא חילקו בין סידור פשוט ליקר המציאות. הסידור האלקטרוני הוא סידור לכל דבר ולא מצאתי בכל המאמר מקור לאבחנה בין סידור לסידור.
ב. החשש שמא ישתמש ביומן וטלפון וכד', ה'כרוכים' יחד עם הסידור האלקטרוני, זו גזירה חדשה שלא שמענוה. וכי נאסור להתפלל בסידור הכרוך עם חומש או תניא?
והיה ברכה
הרב ישראל רוזן, מהנדס
ראש מכון צומת
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"א חשון תשע"ז
כבוד ידידי
הרב ישראל רוזן שליט"א
ראש מכון צומת לענייני הלכה וטכנולוגיה
אלון שבות
אחדשה"ט
ישר כח על הדברים שכתבת, שבחלקם כבר צוטטו בתוך מאמרי.
כאות הוקרה ומחמת חביבות הדברים, אשמח להעלות נידון נוסף שעלה בין שלל המכתבים שנשלחו אלי, והוא מצד קדושת הסידור ומעלתו על קדושת האייפון. ואף שלחו לי מש"כ בספר חסידים (סימן רמט): אחד היה רגיל להתפלל בכילה שהייתה מיוחדת לו בטהרה, והיה נענה. אחר זמן היה מתפלל, ולא נענה, והיה מתענה, ולא הועיל, שאל לחכם, א"ל: מתפלל ומתחנן אתה בספר שרשע כתבו, א"ל אני נתתי לכתוב לפלוני הסופר ושכרתי אותו לכתוב על קלף שלו יפה, השיב לו החכם: כשהיה כותב לך, היה לבו מלא טינא ועוולה, ואין קטגור נעשה סניגור, לכך אין ראוי שישמע לך בעוד שאתה מתפלל בו, עכ"ל. והסיק הכותב מכך: למדנו מהספר חסידים, דתפלה מתוך סידור שכתב רשע, אינה נשמעת, דאין קטגור נעשה סניגור. ולפי זה יש לדון במחשב נייד, ואייפון וכו', שיתכן שיש רשעים שהם נמצאים במפעל בייצור כלי זה, ואם כן הוי לכאורה כמו ספר שכותבו רשע, שמפריע לקבלת התפילה, שאין קטגור נעשה סניגור. ואפילו התוכנה של הסידור עצמו, יתכן שערך זאת אפיקורס או רשע.
והשבתי באופן כללי: דאף שאין דנים אפשר משאי אפשר, ובלתי ספק שאם אפשר להתפלל מתוך סידור יש בזה מעלה יתירה. אבל נראה שגם בתפילה מתוך אייפון עדיין לא יפסיד לגמרי מעלה זו. כי אף שבאייפון אין את קדושת הסידור מצד החפץ, אולם גם בסידור, לכאורה דפי הספר מצד עצמם אין להם שום משמעות אלא לצור עפ"י צלוחיתו, כל קדושת הנייר באה מצד אותיות הקודש המצויות בו, וכל ענין ההקפדה להתפלל מתוך הסידור לסדר את הכוונות ולבטל מחשבות זרות, וכפי שמובא בשם הגר"א רמז מהפסוק "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה", היינו משום ש"אותיות מחכימות" כמובא בספרי חסידות, ואם כן במקום שאין סידור [ואולי אפילו במקום שיש], יתפלל מתוך האייפון שיש בו את האותיות המחכימות ואינו מפסיד ענין הזה. אדרבה, שמא זה הדרך לקדש את החפץ הזה שמטרתו לצרכי חולין ולקדשו עכ"פ כמה שאפשר ע"י שימוש קדוש בקדושה.
אסיים בתודה וברכה שתזכה להמשיך להפיץ מעיינותיך חוצה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
על מכתבי השיב הרב ישראל רוזן:
לר' צבי – לילה טוב – צהרים טובים,
קראתי את דבריך, ובעיני אינן אלא פיקנטריה פסבדו הלכתית. כל השיוך של יצרן המכשיר לסידור שכתבו רשע מופרך מעיקרו.
אולי היה מקום להערה מיסטית כזו אם מפתח התוכנה של הסידור היה 'מין' – "תוכנה שכתבה מין".
ומעל לכל, האם שמענו מימינו לפסול כתבי קודש, כולל סידורי תפילה, שעובדי הדפוס או הכריכיה אינם שומרי מצוות או נכרים?
מ"מ, הדרשה תידרש והתורה תילמד, גם אם היא בבחינת 'נובלות חכמה'.
אכן, מנקודת מבט של 'ספר חסידים', והידורי הידורים של חברים על טהרת הקודש – איכא למיחש להרבה דברים נוספים בעולמנו הדתי, וכולי האי ואולי.
ידידו עוז, ישראל רוזן
• • •
הרב מרדכי הלוי פטרפרוינד שליט"א, ירושלים, כתב:
בעזהשי"ת
לכבוד הרה"ג ר' צבי רייזמן שליט"א,
בוקר טוב ושלום רב.
ייש"כ על המאמר הנפלא שקיבלתי כעת בענין תפילה מתוך מכשיר טלפון נייד, ואכתוב רק כמה הערות קטנות שעלו בדעתי הענייה בעת העיון.
א. מה שהובא באות ו' מהאבני ישפה בענין אשה השומעת קידוש האם מותר לה להחזיק תינוק, והעלה להחמיר בזה משום הטירדה, הנה בזמנו גם אני אמרתי לבני ביתי להחמיר בזה, אך הנסיון מוכיח שבדרך כלל כשלא מחזיקים את התינוק בשעת קידוש הדבר גורם לטירדה גדולה הרבה יותר. והיינו הן באופן שהוא בוכה ורוצה שיחזיקו אותו, [וכידוע שדוקא כשהתינוק רואה שלא רוצים להחזיק אותו, אז מתגברים געגועיו…..], והן באופן שהוא לא בוכה אלא שהוא מסתובב, וצריך לשמור עליו שלא יזיק וינזק. ונראה פשוט שבאופנים המצויים הללו עדיף כבר להחזיק את התינוק כשהוא רגוע, ויש בזה פחות טירדה.
ב. ואפילו בשמו"ע, מצוי שהתינוק רגוע ומתחילים להתפלל, ואז באמצע התפילה הוא מתחיל לבכות. ונראה פשוט שבכה"ג עדיף להחזיקו על הידיים שירגע ולהמשיך להתפלל כך, מאשר להתפלל לקול צרחותיו, שזה בודאי מטריד יותר. וכן שמעתי ממו"ר הג"ר נתן קופשיץ שליט"א. [והדפסתי את הדברים בספר הזכרון שירת מרים לע"נ אימי מורתי ע"ה, בעמ' רס"ו].
ג. באות י"ד כמדומה שבמסקנת הדברים לענין תפילה מתוך מכשיר נייד לא היתה התייחסות לטענה החשובה שהובאה קודם לכן שמצוי מאד שיש מסרונים וכדו' המגיעים לטלפון בשעת התפילה, וזה בודאי גורם להיסח הדעת גדול.
אין לי פלאפון ולכן אינני בקי, אך האם יש אפשרות לנתק את האופציה לקבל הודעות כך שהמכשיר ישמש לתפילה בלבד. אם כן, כדאי להתייחס לכך, שיש להפעיל את האופציה הזאת.
ד. בעיקר המאמר, כמדומה שאם כל החשש הוא מצד שהמכשיר היקר יפול, יש עצה פשוטה, לקחת חוט בצורת לולאה היוצאת מהמכשיר ולשים זאת על היד, כך ששוב לא יהיה חשש שהמכשיר יפול.
ה. מה שנכתב בסוף המאמר שאין כל סיבה מיוחדת שדוקא בשעת התפילה נחשוש שהמכשיר יפול, כמדומה שלפי הצורה הנכונה והשלימה של הכוונה בתפילה בודאי שצריך להיות חשש יותר גדול שהמכשיר יפול דוקא בתפילה. ואף שאני ושכמותי רחוקים הרבה מדרגה זו, מ"מ כך צריך להיות.
ואחתום שוב בהודאה על המאמר החשוב,
בברכה מרובה, מרדכי הלוי פטרפרוינד
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"א חשון תשע"ז
לכבוד
ידיד בן ידיד
הרב מרדכי הלוי פטרפרוינד שליט"א
ירושלים
אחדשה"ט
קיבלתי מכתבך, וראשית דבר אבוא בהכרת תודה על שטרחת להעלות על שלחנך את מאמרי בענין "תפילה מתוך מכשיר טלפון נייד".
א. מה שכתבת "ואפילו בשמו"ע, מצוי שהתינוק רגוע ומתחילים להתפלל, ואז באמצע התפילה הוא מתחיל לבכות. ונראה פשוט שבכה"ג עדיף להחזיקו על הידיים שירגע ולהמשיך להתפלל כך".
יתירה מכך הורה הגרי"ש אלישיב (אליבא דהלכתא גליון 12 עמ' ג) שאם תינוקו מפריע ליתר המתפללים, מותר לאב לצאת עמו החוצה. וכן כשהילד צריך לנקביו ולא רוצה לצאת לבד, הורה החזו"א (הובא בלקט הקמח החדש ס"ק ב) שיצא האב עמו.
ב. מה שכבודו מציע לקחת חוט בצורת לולאה וכו'. יתכן שזו עצה טובה, אך אין דנים אפשר משאי אפשר, כל הנידון שלנו בדרך העולם באופן הפשוט שאין לולאה ואין לו אפשרות לכרוך את מכשיר האייפון בידו.
אסיים בתודה וברכה שתזכה להמשיך להפיץ מעיינותיך חוצה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב מרדכי פרקש שליט"א, שליח, בעלוויו וואשינגטאן, כתב:
מאמר יפה ומקיף מאד. תודה רבה. רק להוסיף לאחרי כל השקו"ט הרי בלשון חז"ל "פוק חזי מאי עמא דבר", אנשים פותחים מנסים להתרכז אך ורק באפליקציית הסידור אבל לאט אבל בטוח עובר לעוד אפליקציות מענינות, וד"ל
אגוטן חודש ויגדיל תורה ויאדיר,
מרדכי פרקש
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"א חשון תשע"ז
כבוד ידידי
הרב מרדכי פרקש שליט"א
שליח, בעלוויו וואשינגטאן
אחדשה"ט
על מה שהשתמשתי בסוף מאמרי במטבע הלשון "פוק חזי מאי עמא דבר", קבלתי שלל תגובות הטוענות שכל המושג "פוק חזי מאי עמא דבר" הוא במקום שיש מסורת למנהג, ואיך נקטתי לשון זו במקום שאין שום מסורת ומנהג לעומת הבעיות ההלכתיות הקיימות.
אך לא כוונו יפה בדברי, כי בוודאי שלא עלה על דעתי להשתמש במטבע לשון זו כלפי הבעיות ההלכתיות שהתעוררו במאמר, ולבוא להתיר משום מנהג העולם שהונהג מחוסר תשומת לב וידיעה מכל הבעיות הללו. אלא כוונתי הייתה לשאול את מטבע לשון זו כדי לפתור את הדיון האם האייפון בזמנינו נחשב חפץ יקר הגורם לטרדה בתפילה שמא יפול מידו אם לאו. שעל זה כתבתי "פוק חזי מאי עמא דבר" שמרבים בשימוש והחזקת מכשיר הטלפון ולא מייחסים למכשיר זה יוקרה מיוחדת.
וכפי שכתב לי הרב יואל קטן שליט"א: "נדמה לי שהיום הילדים הקטנים משחקים באייפונים של הוריהם ואין פוצה פה ומצפצף ואי אפשר להתייחס לזה כאל חפץ יקר שמסיח את הדעת בעצם החזקתו ביד בזמן התפילה. כך לגבי הגדרתו כמוקצה מחמת חסרון כיס בשבת – חפץ שהילדים משחקים אתו אינו יכול להיחשב מוקצה מחמת חסרון כיס".
אמנם טענה זו אפשר לדחות, שפעמים לא היוקר קובע אלא החשיבות קובעת, כלומר שלאחר שאצל רבים, מכשיר זה הוא כל עולמם, הן בצרכי העבודה והן בצרכיהם האישיים וכו' וכו'. צא ולמד, כמה מוכן אדם לשלם כדי לפדות את מכשירו מגנב. [האם כשווי השוק או הרבה יותר], ואולי זאת המידה היא הקובעת במקרה כזה.
אסיים בתודה וברכה שתזכה להמשיך להפיץ מעיינותיך חוצה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב פרופ' יוסף ריבלין שליט"א, בני ברק, כתב:
לידי"נ הרה"ג צבי שליט"א
יישר כח על שני הקבצים המעניינים. הדיון בנושא התפילה מהסמרטפון חשוב ומאלף.
אם יורשה לי להעיר, שיש לענ"ד פער בין מגמות הדיון ומסקנותיו לבין מסקנתכם. דומה לכאורה ש"התפשט מנהג" ו"פוק חזי" אינו נימוק להיתרא [צא ולמד מהנוהג הנפסד לדבר בתפילה ובין גברא לגברא].
חשוב היה להשאיר את המסקנה שרק בעת צורך גדול וכו'.
יישר חילכם לאורייתא יפוצו מעיינותיכם חוצה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא.
בברכה
יוסי ריבלין
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"א חשון תשע"ז
כבוד ידידי
פרופ' יוסף ריבלין הי"ו
בני ברק
אחדשה"ט
מה שכתבם: אם יורשה לי להעיר, שיש לענ"ד פער בין מגמות הדיון ומסקנותיו לבין מסקנתכם. דומה לכאורה ש"התפשט מנהג" ו"פוק חזי" אינו נימוק להיתרא [צא ולמד מהנוהג הנפסד לדבר בתפילה ובין גברא לגברא].
תשובתי היא, שמה שכתבתי "פוק חזי מאי עמא דבר", לא הייתה כוונתי כלפי הבעיות ההלכתיות המתעוררות במאמר, כאילו באתי להתיר את הבעיות הללו מצד מנהג העולם "פוק חזי מאי עמא דבר". כוונתי הייתה בלשון מושאלת, כלפי הדיון אם מכשיר הטלפון נחשב חפץ יקר אם לאו, "פוק חזי מאי עמא דבר" שמרבים בשימוש והחזקת מכשיר הטלפון ולא מייחסים למכשיר זה יוקרא מיוחדת. וכפי שכתב לי הרב יואל קטן שליט"א: "נדמה לי שהיום הילדים הקטנים משחקים באייפונים של הוריהם ואין פוצה פה ומצפצף אי אפשר להתייחס לזה כאל חפץ יקר שמסיח את הדעת בעצם החזקתו ביד בזמן התפילה. כך לגבי הגדרתו כמוקצה מחמת חסרון כיס בשבת – חפץ שהילדים משחקים איתו אינו יכול להיחשב מוקצה מחמת חסרון כיס".
אסיים בתודה וברכה שתזכה להמשיך להפיץ מעיינותיך חוצה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א, מח"ס גם אני אודך, כתב:
בס"ד ליל חמישי ב' מרחשון תשע"ז,
לגאון ישראל ותפארתו רבינו הנפלא שזוכה להרביץ תורה לאלפים ורבבות מישראל בלעה"ר
רבי צבי רייזמן שליט"א
ראיתי מאמרו המקיף מאד בלעה"ר בענין "תפילה ממחשב או מטלפון נייד". וכמעט שלא השאיר פינה וסברא שלא נגע בזה.
והנה מלפני כמה שנים דנתי בשאלה זו בס"ד, וכתבתי בספרי "גם אני אודך" (על עניני תפילה) עוד נקודה שלא ראיתי שנגעתם בזה: שהנה בספר חסידים (סימן רמט) כתב: אחד היה רגיל להתפלל בכילה שהיתה מיוחדת לו בטהרה, והיה נענה. אחר זמן היה מתפלל, ולא נענה, והיה מתענה, ולא הועיל, שאל לחכם, א"ל: מתפלל ומתחנן אתה בספר שרשע כתבו, א"ל אני נתתי לכתוב לפלוני הסופר ושכרתי אותו לכתוב על קלף שלו יפה, השיב לו החכם: כשהיה כותב לך, היה לבו מלא טינא ועוולה, ואין קטיגור נעשה סניגור, לכך אין ראוי שישמע לך בעוד שאתה מתפלל בו, עכ"ל.
למדנו מהספר חסידים, דתפלה מתוך סידור שכתב רשע, אינה נשמעת, דאין קטיגור נעשה סניגור.
ולפי זה יש לדון במחשב נייד, ואייפון וכו', שיתכן שיש רשעים שהם נמצאים במפעל בייצור כלי זה, ואם כן הוי לכאורה כמו ספר שכותבו רשע, שמפריע לקבלת התפילה, שאין קטיגור נעשה סניגור, אפילו התוכנה של הסידור עצמו, יתכן שערך זאת אפיקורס או רשע, ואם המכשיר הטלפון פרוץ, שנאסר על ידי כל גדולי הדור, נראה שלא מתקבל תפילה ממכשיר כזה, [חוץ אם יש לו היתר מרב].
ויתירה מזה ראיתי בשם אחד מגדולי דורנו שליט"א שכתב שלא יעמוד אדם בתפילה ליד אדם שמחזיק לידו מכשיר פרוץ, כי זה יכול גם לגרום קיטרוג על תפילתו, כמו שמובא בפוסקים שאם אחד מדבר באמצע חזרת הש"ץ, גורם גם לאנשים שבקרבתו, שלא יתקבלו תפילתם חלילה וחס, ודו"ק בהערה זו היטב.
והנני מצפה מאד לשמוע חוות דעתו הרמה בזה. בשורות טובות.
ובחודש "מרחשון" ש"מרחשין" השפתיים מהתפילות של הימים הנוראים, וכמו שאמר האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין זיע"א, שמחר ביום הששי היארצייט שלו, בוודאי יתקבלו תפלתנו לרחמים ולרצון לפני אדון כל. אכי"ר.
ואגב, אכתוב לך בס"ד פרפרת נאה, שהנה בבטאון "מעדני אשר" לידידי הגאון הנפלא רבי אשר אנשיל שוורץ שליט"א (פרשת בראשית תשע"ז), הביא קושיא משו"ת הלכות קטנות (ח"א סימן רכ"ז) למה לא ברא הקב"ה את האדם עם "כנפיים", ויעו"ש מה שתירץ.
ובס"ד בספרי "גם אני אודך" על התורה (פרשת בראשית) תירצתי בדרך צחות, שהנה כיון שידע הקב"ה שיהיה דורות שיהיה לאנשים מכשיר אייפון, כמובן רק כשר, ויש חשש סכנה שבאמצע שיעופו בכנפיים יתעסקו במכשיר האייפון, ויפלו חלילה וחס, לכן לא ברא לאנשים "כנפיים". ואתי שפיר היטב.
בברכת כהנים באהבה כעתירת
גמליאל הכהן רבינוביץ
מח"ס "גם אני אודך"
ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים.
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, ט"ו חשון תשע"ז
כבוד ידידי היקר
הרב גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
מח"ס גם אני אודך ופרדס יוסף החדש על המועדים
רחובות
אחדשה"ט
על מה שהרחבת את היריעה על מעלת הקריאה מתוך ספר קדוש דווקא. אכן קבלתי שלל מכתבים שהעירו כי יש בתפילה מתוך הסידור מעלה מיוחדת שאין בתפילה מתוך אייפון, וזאת מחמת קדושת הסידור "אותיות מחכימות", ואף ציטטו בשם הגר"א "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה".
ולי נראה, דאף שאין דנים אפשר משאי אפשר, ובלתי ספק שאם אפשר להתפלל מתוך סידור יש בזה מעלה יתירה מצד הרבה עניינים ומועיל לכוונה. אבל נראה שגם בתפילה מתוך האייפון עדיין לא יפסיד לגמרי מעלה זו. כי אף שבאייפון אין את קדושת הסידור מצד החפץ, אולם גם בסידור, לכאורה דפי הספר מצד עצמם אין להם שום משמעות אלא לצור עפ"י צלוחיתו, כל קדושת הנייר באה מצד אותיות הקודש המצויות בו, וכל ענין ההקפדה להתפלל מתוך הסידור לסדר את הכוונות ולבטל מחשבות זרות, היינו משום ש"אותיות מחכימות" כמובא בספרי חסידות, ואם כן במקום שאין סידור [ואולי אפילו במקום שיש], יתפלל מתוך האייפון שיש בו את האותיות המחכימות ואינו מפסיד ענין הזה. אדרבה, שמא זה הדרך לקדש את החפץ הזה שמטרתו לצרכי חולין ולקדשו עכ"פ כמה שאפשר ע"י שימוש קדוש בקדושה.
אסיים בתודה וברכה שתזכה להמשיך להפיץ מעיינותיך חוצה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב אביגדור בורשטיין שליט"א, ירושלים, כתב:
לענ"ד ניתן היה לגעת בנושאים נוספים:
- מה הדין אם הסמארטפון מונח על הסטנדר ואינו מוחזק בידו.
- לפעמים תוך כדי השימוש בסמארטפון נשמע צלצול של שיחת טלפון המפריעה למתפללים, ויצא שכרו בהפסדו.
- האם אין חשש מפני הרואים, שאנשים יחשדו בו שהוא קורא מיילים או עושה שימוש אחר, (דבר ששכיח בתפילות..).
חודש טוב! בברכה ובהוקרה,
אביגדור בורשטיין
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, ט"ו חשון תשע"ז
כבוד ידידי וריעי
הרב אביגדור בורשטיין שליט"א
ירושלים
אחדשה"ט
א. לשאלתך מה יהא הדין אם הסמארטפון מונח ע"ג סטנדר, ואינו מוחזק בידו. בהמשך דבריך העלית את הבעייתיות הקיימת גם כשהסמארטפון מונח ע"ג סטנדר, צלצול נכנס באמצע תפילה, חשש מפני הרואים. ואף שאת הבעיה של צלצול נכנס ניתן לפתור בהשתקה, וכפי שכבר הורגלו בזה גם ממקומות העבודה וכדו' שבכניסה לישיבות כנסים וכדו' דורשים להשתיק את הצלצול. אולם קיימות בעיות אחרות שהועלו ע"י כותבים רבים שבסמארטפונים נכנסות וקופצות הודעות תוך כדי קריאת התפילה מאפליקציית הסידור. ואיני יודע אם דבר זה יש אפשרות למנוע.
ב. מה שחששת "מפני הרואים", שאנשים יחשדו בו שהוא קורא מיילים או עושה שימוש אחר. ראה במאמרי באות י"ג שכתבתי שבזמנינו טענה זו יורדת מעל הפרק, ודימיתי את נידון זה לחשש "מפני הרואים" ב"גילוח הזקן" באופן המותר שאין בזה משום גזירת הרואים. וגם להיתר לחבוש פאה נכרית בימינו.
אסיים בתודה וברכה שתזכה להמשיך להפיץ מעיינותיך חוצה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
הרב מרדכי אריה יאמניק ר"מ בישיבת שפתי צדיק, חצור הגלילית, כתב:
ב"ה ער"ח כסלו תשע"ז
לכבוד ידיד בית אבא, הרב צבי רייזמן שליט"א
מחבר הספרים החשובים רץ כצבי.
אחרי מבוא השלום והברכה
ראיתי את המאמר המקיף בענין התפילה מתוך מכשיר טלפון נייד. והנני לבוא בכמה הערות והארות.
א. ודאי מדובר במקום ובמכשיר שלא נאסר ע"י גדולי הדור, שאז יש בו משום לא תביא תועבה אל ביתך, והוא כטובל ושרץ בידו. ולכאו' היה מן הראוי להדגיש זאת.
ב. הארכתם ביותר משום איסור החזקת דבר בעת התפילה, ולפי"ז אם המכשיר מונח על סטנדר וכדו' אין איסור בכלל, ולדידי אין נראה שזה עיקר האיסור, וכפי שאכן הוזכר במאמר, דכפי שרגילים להחזיק בו בכל היום, בהליכה בנסיעה ובעוד זמנים, ואין חוששים שמא יפול, כל שכן שכאשר מחזיק בו בב' ידיו, בזמן שאינו עושה דברים אחרים מדוע שנחשוש שמא יפול. ואה"נ מצד כבוד התפילה מסתבר שעדיין אין בו, אך יתכן שאחר שיפרץ הדבר כבר לא יהא נראה חסרון מצד כבוד התפילה, אם אכן יהא אופן דדשו בו רבים. הגם שכמדומה שעדיין לא ראינו מי שיתפלל בו בדמעות שליש… אך אי"ז מעכב הלכתי…
ג. אולם כמדומה שעיקר המניעה להתפלל בו הוא מה שהוזכר במאמר, אך כמדומני לא ניתן על כך את המשקל הנכון. הוא המפריע לכוונה שיש בתפילה מתוך מכשיר זה. שהרי כאשר רואים ומתבוננים בהלכות תפילה, רואים את החשיבות העצומה שנתנו חכמים להתנתקות מכל מעשיו ועסקיו, את ה'יפנה לבו מכל עסקיו', ואפילו מלימודו, יש לאדם להתפלל רק מתוך הלכה פסוקה, כדי שזו לא תטרידהו באמצע התפילה, א"כ כיצד ילך האדם להתפלל מתוך מכשיר המזכיר לו את כל עסקיו. וכבר כתב רבינו בחיי (שמות כ, כ): ויש לפרש: "לא תעשון אתי" כשאתם עומדים בתפלה אתי לא תחשבו בכסף וזהב אשר עמכם, שאם תעשו כן מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אלהי כסף ואלהי זהב… ושנה דבריו בריש פ' תרומה: והוא הדין והטעם בענין התפלה אם התפלל ולא כוון את לבו בתפלתו אלא שהוא מחשב בהבלי הזמן בסחורתו וכספו וזהבו, הנה זה חוטא, וכמעט שעליו נאמר: (שמות כ, כ) "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב", כלומר כשאתם אתי ועומדים בתפלה לפני אל תחשבו בכסף וזהב אשר עמכם, כי המתפלל העושה זאת מתנכר במחשבתו אל המלך ה' יתברך, ולפני מלך בשר ודם לא היה עושה כן…
ד. כל שכן במכשיר זה שמלבד שעצם המכשיר מזכיר את עסקיו, אלא התזכורות או המסרים שמתקבלים באמצע התפילה הם ודאי מניעה גדולה מתפילה, והלא הלכה פסוקה היא בסי' צ סע' כג: הבגדים המצויירים, אף על פי שאינם בולטות אין נכון להתפלל כנגדם… וביאר המשנ"ב: שלא יהא מביט בציורם ולא יכוין בתפילתו… ומקור הדברים בתשובת הרמב"ם האריך בה רבינו הב"י בתשו' אבקת רוכל סי' סג. ואף שמלשון המחבר היה נראה קצת שרק 'אין נכון' אך אי"ז לעיכובא, מ"מ המשך לשונו מורה שהוא מניעה גדולה, שכתב: ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר, יעלים עיניו… כלומר עדיף שיסגור עיניו, מאשר שיתפלל באופן שיתכן ויבא לראות הציור. וביותר נוגע לכאן מה שכתב הרמ"א: ולכן אסור ג"כ לצייר ציורים בספרים שמתפללין בהן, שלא תתבטל הכוונה… ומקור הדברים במרדכי. ועוד קודם לזה בתוס' יומא נד. ד"ה כרובים: נשאלתי על אותם שמציירים במחזורים צורות חיות ועופות אם יפה עושים אם לאו והשבתי נ"ל דודאי לא יפה עושים שמתוך שמסתכלים בצורות הללו אין מכוונין לבם לאביהם שבשמים… והדברים ק"ו, אם ציורים שהאדם מתרגל אליהם, וכבר אין דעתו עליהם, עכ"ז אסרום, להתפלל מתוך סידור שלפתע צצות שם הודעות ותזכורות שנשלחות באותו הרגע, ודאי שמפריעות את הכוונה, ויהיה אסור להתפלל מתוכם. ומדקדוק לשון המחצית השקל ס"ק לז, משמע שלא רק בשמונה עשרה הוא איסור זה, אלא גם בכל התפילה ישנו לזה האיסור.
ה. מטעם זה לא הובן הערתו של הרב רוזן לדמות זאת לסידור שיש בו חומש או תניא, ולא קרב זה אל זה כלל, דכאן ההודעות באות אליו, ומפריעות את כוונתו, משא"כ שם שכל החשש שמא יביט בחומש. ואם כל החשש היה רק שמא בתוך תפילתו יעבור מעצמו לעסוק בדבר אחר, אזי היה אולי מקום לקבל השוואה זו, וגם אז לא היו הדברים צודקים, שאין לדמות דבר שנפש האדם מחמדתם, לדבר שאין הנפש כל כך חומדת, ומהיכ"ת שיעבור לדברים אחרים, משא"כ באלו החוש יעיד כמה פעמים מבלי משים עוברים ונגררים אחר דברים אחרים שכלל לא עלה במחשבה לעיין בהם. אולם כל שכן כאשר מדובר באופן שהמסרים והתזכורות מופיעים באמצע התפילה, ודאי שמפריעות את הכוונה, וגרע הרבה יותר מהציורים שנאסרו בשו"ע.
ו. גם מה שדחו ואמרו שאין כאן משום מראית עין, יתכן שאכן אין כאן מראית עין, ובפרט אחר שהדבר יפרץ. אך יש לחוש למה שנפסק בסי' סח ובמשנ"ב סק"ג, שבעת אמירת פיוטים אין לעיין בספר, אפילו בהרהור בעלמא, ואף שהרהור עצמו אינו אסור, מ"מ אחרים ילמדו ממנו לדבר… והוא חידוש גדול שהרבה אנשים אינם יודעים זאת, שמוצאים הרבה אנשים שמעיינים בחומש ובמפרשיו ובעלונים למיניהם באמצע פיוט א-ל אדון, ואינם יודעים שהוא דלא כשו"ע. ואם את העיון בספר אסרו מחשש שאנשים יתירו את הדיבור, לכאו' ק"ו שאת העיון במכשירים אלו יש לאסור מחשש שיתירו את הדיבור, ואעפ"י שיש לחלק, מ"מ כמדומה שהדמיון גדול טפי.
ז. בענין החזקת תינוק בעת התפילה, יש לעורר על פרט נוסף שפעמים והתינוק עושה צרכיו, ואז יצטרך להפסיק בתפילתו, ואין ראוי להתפלל באופן שפתאום יארע לו דבר זה, והוא גם דבר המפריע לכוונה, כאשר חושש שמא יארע דבר זה. ואם בשבת נפסק שלא להושיב ילד עליו בצורה שיוכל לבא לידי לכלוך, יש מקום גם כאן למנוע את החזקת הילד עליו, כאשר יכול לבא לדבר זה.
אסיים בדבריו של הר"י מלוניל על חסידים הראשונים שהיו שוהים שעה אחת קודם תפילתם: שישכחו כל מה שעסקו בו היום, ויוכלו לכוין את לבם למקום… ואין נראה שבתפילה מתוך מכשיר זה שעסקיו נעשים על ידו, ותזכורות מעסקיו יכולים לצוץ לו באמצע תפילתו, עולים בקנה אחד עם האופן הנכון הראוי לתפילה.
בכל חותמי ברכה
מרדכי ארי' יאמניק
חצור הגלילית ת.ד. 2124
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, ג' טבת תשע"ז
כבוד ידידי
הרב מרדכי אריה יאמניק שליט"א
ר"מ בישיבת שפתי צדיק – חצור הגלילית
מח"ס אוצר התוספות
אחדשה"ט
על כללות הדברים במעלת המתפלל שצריך להפנות לבו מכל ענייני עסקיו בעת התפילה. הן בלתי ספק שהתפילה הראויה באופן הנכון הוא לנהוג כפי שכבודו מעלה בדבריו בארוכה ומצטט דברים נשגבים בענין זה מגדולי הדורות רבינו בחיי, הר"י מלוניל וכו'.
יתירה מכך, העדיפות הראשונית היא להתפלל בעיניים עצומות. ורק מי שאינו יכול לכוין באופן הזה המליצו שיתפלל מתוך הסידור, שעל ידי כך יוכל לכוין יותר בתפילתו (משנ"ב צה, ה).
והן אמת נכון הדבר, שאם הוא בבית כנסת שמצויים שם סידורים, לכתחילה הוא שיטול סידור תפילה בידו ויתפלל בו. מאמרינו בא לברר [ראה בהצגת השאלה בתחילת המאמר] באופן שהסידור אינו בנמצא מכל סיבה שהיא, אם משום שהוא מחוץ לבית הכנסת, או שהוא בנסיעה וכדו', האם מותר להתפלל מתוך מכשיר כזה, או שעדיף להתפלל בעל פה.
והיינו משום שבדורות האחרונים שהראש טרוד כ"כ, נקטו פוסקים רבים שעדיף תפילה מתוך כתב מתפילה בעל פה בעיניים עצומות, ובדרך צחות פירשו העולם את מאמר הכתוב "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' נזכיר", שיש שבשביל להגיע אל מחוז חפצם לצורך עסקיהם צריכים לרכב וסוסים, ויש שתיכף שעומדים להתפלל ולהזכיר שם ה' ממריאים במחשבתם לעבר עסקיהם בארץ ובעולם ואינם צריכים לרכב וסוסים.
לסיום, אף לאחר כל הדברים שכבודו ציטט מגדולי הדורות, ראוי לזכור את דרכו של הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע שהיה מרבה לסנגר על ישראל. וידוע המעשה שפעם אחת עבר עם חסידיו ליד בית כנסת, ובחוץ עמד עגלון עטור בטלית ותפילין שתיקן תוך כדי התפילה את עגלתו. אמרו החסידים: "הסתכלו על העגלון הזה, עטור טלית ותפילין, ומתעסק בתיקון עגלתו…". כשהביט רבי לוי יצחק בכך מיד פנה ואמר: "הסתכלו על עגלון זה, אפילו בשעה שהוא מתקן את עגלתו הוא מתפלל…"
אסיים בתודה וברכה שתזכה להמשיך להפיץ מעיינותיך חוצה ובידידות
צבי רייזמן
• • •
שיעור זה ראה אור בקובץ אור ישראל (מונסי) בקובץ ע"ה (תשרי ה'תשע"ח)
לאחר פירסומו כתב לי הרב יואל וייס:
בעזהשי"ת, א' בשבוע שחל בו פסח ה'תשע"ח
באתי כמעי"ר בצהרים, על מה שהאריך כבוד הכותב בענין להשתמש במכשיר טלפון נייד להתפלל בתוכה והמסתעף מזה.
ולענ"ד אין מוכרח כ"כ מה שחילק בסברא בעלמא בין הטעמים של דין זה לאסור לאחוז חפצים בשעת התפלה, ואקדים קצת מן הלשונות שכתב על מה שאטבע הערתי ואח"כ אבוא להעיר.
הוכיח שיש ב' סברות בטעם האיסור. וז"ל (באות ד'): "נמצאו לסיכום שתי סיבות לאסור להתפלל כשבידיו חפצים. לדעת רש"י והתוספות – משום היסח הדעת וביטול הכוונה מהתפילה שמא יפלו מידו, לדעת הרמב"ם – משום כבוד התפילה שאין ראוי להתפלל כשחפצים בידו אמנם האיסור להחזיק ספר תורה ותפילין הוא משום הטרדה והיסח הדעת כדברי רש"י ותוספות".
הביא דברי הפרי מגדים "והך יתפלל לאו דוקא הוא הדין קרית שמע ואפילו פסוקי דזימרא לדידן" ועל זה הביא דברי ידידו בספר דביר הקודש "ולכאורה נראה דכל זה לשולחן ערוך דהדין שלא יאחז בידו תפילין וכו' ולא סכין ומעות וככר מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו הוא מדיני הכוונה לכן יש לומר דהוא הדין בקריאת שמע ופסוקי דזמרה אבל למבואר מהרמב"ם דהאי דינא הוא משום דין עמידה בפני המלך יש לומר דבקריאת שמע ופסוקי דזמרה לא יהא דין זה דהלא כל דיני העמידה בפני המלך נאמרו בתפילת שמונה עשרה ולא בקריאת שמע ופסוקי דזמרה".
ועוד הביא בשם הדביר הקודש בזה"ל: "הנה איתא ברבנו יונה דיש מפרשים דשום דבר אין לו לתפוס בידו, וכבר כתב בלחם משנה דמסתימת הרמב"ם ולא יאחוז כלים ומעות משמע דבכל כלים איירי. ומעתה נראה דלהני יש מפרשים דהביא רבנו יונה אין דין שמואל משום חסרון בכוונה אלא הוו דין בפני עצמו ולכן בכל כלים איכא האי דינא דהוא דין בפני עצמו שלא לאחוז כלים בשעת התפילה וס"ל להרמב"ם כרבנו יונה דמיירי בכל כלים אם כן מוכח דהוי דין בפני עצמו משום אופן העמידה לפני המלך".
ואציע לפני המעיינים המבואר לפי דברי רבינו יונה ויתבאר שאין מוכרח כל זה. וזה לשון התלמידי רבינו יונה (ברכות כג:): "סכין וקערה וככר ומעות וכיוצא בהן פירש"י ז"ל דסכין בידו אסור להתפלל מפני שנותן לבו על הסכין שלא יפול מידו ויזיקהו ואינו יכול לכוין בתפלתו וכן קערה עם אוכלים מתיירא שמא תפול ויפסדו האוכלים וטרוד לשמרה וכן הככר שמא יפול ויטנף והמעות שמא יתפזרו וכן כל כיוצא בזה אבל שאר דברים שאין בהם הפסד אם יפלו מידו מותר להתפלל בעודן בידו. ..ואית דמפרשי דמאי דנקט סכין וקערה וככר ומעות לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט והוא הדין שאין לו ליטול בידו שום דבר בשעת התפלה אלא לולב בלבד שהתירו משום חבובי מצוה לא ימעט בזה כונת התפלה ולפי זה הפירוש צריך ליזהר שלא יקח אדם שום דבר בידו בשעה שיתפלל. מפי מורי הרב נר"ו" עכ"ל.
ולפני שאקבע מה שנפקא מינה לדינא בין הני טעמים אעיין בספרו "היראה" של רבנו החסיד ז"ל שקבע לפי סדר היום וממנה יתד ופינה להרבה הלכות שבאורך ימינו והנה אחר שעבר על דיני פסוקי דזמרא וק"ש והולך ומסדר דיני תפלת ח"י, שם כתב דין זה כפי שס"ל לשיטתיה וזה לשונו שם: "ולא יאחוז מאומה בידו, כי יירא פן יפול מידו ולא יתכון" עכ"ל.
ומה שלמדתי מדבריו הטהורים:
א' כי לדידיה דין זה אמור רק כפרט מדיני שמונה עשרה ואיננה אמור בדיני שאר תפלה, כי אם אמורה היא בשאר התפלה היה לו לקבעה בדיני שאר תפלה.
ב' כי גם האיסור לאחוז היא על כל דבר.
ג' ומטעם שיירא אם יפול.
ולפי זה הרי מופרך מה שכתב דלרבינו יונה הסברא לאסור הכל היא משום שהוא דין באופן עמידה לפני המלך ולא מטעם שיירא שמא יפול כי ברור מללו בספר היראה "כי יירא פן יפול מידו ולא יתכון", ומזה הטעם כתב "ולא יאחוז מאומה בידו" וגם מה שכתב כי לטעם שיירא פן יפול מידיו אסור גם בשעת ק"ש ופסוקי דזמרא הרי יש כאן הרבינו יונה שס"ל כי גם לטעם זה אסור רק בשעת שמונה עשרה.
יתר דברים אין אתי, אתן קץ לעטי, כי גם אין עמי עתי, חזק בעבודתכם ביתר שאת
הק' יואל ווייס
• • •
על מכתב זה השבתי:
בס"ד, כ"ב תמוז תשע"ח
כבוד
הרב יואל וייס שליט"א
שלום וברכה
קיבלתי את מכתב מע"כ מידידינו רבי גדליה אובערלנדער, על מאמרי שהתפרסם בקובץ אור ישראל. בנדון תפילה מטלפון נייד. ובכן, ראשית כל, אני מתנצל על העיכוב בתשובתי עד הלום, מפאת טרדותי ועיסוקי, בפרט בשיעורי הקבועים.
במאמרי הבאתי מדברי ספר "דביר הקודש" שביאר בדעת רבינו יונה שהאיסור להחזיק חפצים בתפילה הוא דין מיוחד משום כבוד התפילה [כשיטת הרמב"ם], ולא מדין היסח הדעת מהכוונה. ומע"כ הוכיח כי רבינו יונה כתב בספר היראה במפורש שהחשש הוא שמא החפץ יפול מידו ולא יתכוין.
ונראה שאכן צדקתם בדעת רבינו יונה אחר שהדברים מפורשים בספר היראה, וצריך לומר שרבינו יונה "ארכבי אתרי רחשי", והיינו שבאמת הטעם הוא משום שמא יפול ולא יכוין בתפילה כמו שכתבו רש"י ודעימיה, אלא שגם במקום שאין את הטעם הזה, כלומר בחפצים שאין חשש שיפול ויסיח כוונתו מהתפילה, עדיין יש כאן חיסרון נוסף גם באופן כזה שאין חשש שיפול ויסיח דעתו, שמזלזל בכבוד התפילה.
ומה שהוכחתם כי דעת רבינו יונה שדין זה הוא רק בשמונה עשרה ולא בקריאת שמע, ומוכח שהחיסרון הוא משום כבוד התפילה, וזהו כדעת הרמב"ם כפי שהוכחנו במאמרינו, לעניות דעתי אין זה מוכרח ולאו דווקא נקט את הדין בשמונה עשרה, אלא הוא הדין גם לענין קריאת שמע, וצ"ע.
אסיים בברכה שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה ובידידות
צבי רייזמן