תשועתם היית לנצח (עקבי דרך, מועדים)

א. במגילת אסתר נאמר:

פרק ט

(כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם:

ודרשו חז"ל מפסוק זה:

מדרש שוחר טוב, משלי פרשה ט

כל המועדים עתידים [להיות] בטלים וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר (אסתר ט, כו) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.

כפשוטם, הדברים מרפסין איגרא, היתכן "ביטול" המועדים לעתיד לבוא, הלא "זאת התורה לא תהיה מוחלפת" (אחד מי"ג עיקרים), ולא יתכן שאות אחת מהתורה תתבטל ח"ו. ויש להבין מה פשר "ביטול" זה, ומה יתרון ימי הפורים שלא יתבטלו לעולם, מכל המועדים האחרים.

ב. לאחר קריאת המגילה אומרים את הפיוט "שוששנת יעקב", ובתוכו המשפט הבא:

פיוט אשר הניא, הנאמר בפורים

תְּשׁוּעָתָם הָיִיתָ לָנֶצַח. וְתִקְוָתָם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. 

משמע מדברי הפייטן שהתקווה לישועה במשך כל הדורות תלויה בהיות ישועת הפורים "נצחית". ודבר זה צ"ב.

ג. עצם קביעת יום טוב מדרבנן לזכר ישועת פורים צריך ביאור, שכן לאורך השנים היו נסים גדולים לעם ישראל שלא נקבע כל מועד לזכרם. לדוגמא: נס ההצלה בזמן המצור שהטיל בן הדד מלך ארם על שומרון.

ספר מלכים ב פרק ו-ז 

(כה) וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חִרְייוֹנִים (פירוש: צואת יונים) בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף: (א) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר ה' כֹּה אָמַר ה' כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן: (ו) וַא-דֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ:(ז) וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר הִיא וַיָּנֻסוּ אֶל נַפְשָׁם:

בזמן המצור שהטיל בן הדד מלך ארם על שומרון, כאשר היה רעב נורא והמצב היה נראה אבוד, השמיע הקב"ה קול רכב באוזני מחנה ארם אשר נסו על נפשם, ובנס מופלא זה ניצל עם ישראל מכליה בין לילה.  

דוגמא נוספת: נס ההצלה בזמן חזקיהו כאשר סנחריב מלך אשור הטיל מצור על ירושלים.

ספר מלכים ב פרק יט 

(לה) וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים:

סנהדרין צה, ב

אמר ר' אבהו הללו ראשי גייסות הן.

כאשר סנחריב מלך אשור הטיל מצור על ירושלים, גם אז, המצב היה נורא ללא מוצא, וכלל ישראל עמד לפני כליה, ובין לילה, שלח ה' מלאך שהכה מאה שמונים וחמשה אלף איש [ובגמרא אמרו שמספר זה היה של ראשי הגייסות בלבד, ואם כן מסתבר שבמחנה היו מליוני אנשים], וכשהשכימו בבוקר ראו שכולם פגרים מתים. 

ואם כן נשאלת השאלה, אם על נסים ונפלאות הגדולים לא פחות מנס פורים לא קבעו חז"ל ימים טובים – זיכרון להצלת עם ישראל – מדוע דווקא ימי הפורים צוינו לדורות.

ד. ענין נוסף שיש להתבונן בההיא יומא דפורים, כפי שעמד הר"ן ותמה, מה ראו אנשי כנסת הגדולה לחלוק מצוה זו לימים חלוקים ולקבוע יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכים מה שאין כן בשאר מצות:

ר"ן, תחילת מסכת מגילה

ויש כאן שאלה מה ראו אנשי כנסת הגדולה לחלוק מצוה זו לימים חלוקים ולקבוע יום מיוחד לפרזים ויום מיוחד לכרכים מה שאין כן בשאר מצות, שהרי התורה אמרה תורה אחת ומשפט אחד. יש לומר שמפני שהיהודים היושבים בערי הפרזות והיהודים אשר בשושן לא נחו מאויביהם ביום אחד, שהרי היהודים הפרזים נחו בי"ד והיהודים אשר בשושן נחו בט"ו, ועשו מאיליהם כל אחד ביום מנוחתו משתה ושמחה, לפיכך כשקבעוהו עליהם יו"ט לדורות קבעוהו לכל אחד ביום שנח בו והשוו כל הכרכים המוקפים חומה לשושן מפני שבה היה עיקר הנס.

ויש להבין כוונת הר"ן בתירוצו שנקבעו שני זמני יו"ט, כי היה משקל מיוחד למאורעות שהיו בשושן הבירה "שבה היה עיקר הנס", וצ"ב.

  •    •     •

ה. בביאור הדברים ידוע פירושו של הגר"א, המאריך בהסבר הבחינה החדשה בהוראת האמונה בהשגחת הקב"ה, הנלמדת מישועת הפורים.

פירוש הגר"א, אסתר פרק א פסוק ב

הנס הוא בהסתר פנים, כלומר שסיבב לעשות בדרך הטבע, ולא כמו שהיה במצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה… והענין כמו שאמרו חז"ל (חולין קלט, ב) אסתר מן התורה מנין, דכתיב (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. דלכאורה המאמר הזה אין להבין, דמאי קשה להו על אסתר מנין היא מן התורה יותר משאר הצדיקים שנעשה נס על ידיהם. והיינו דנס שבארץ ישראל אין כל כך חידוש, ולכך חנוכה אינו נס כל כך כמו פורים אף שהיה נס גדול מאד, לפי שהיה בזמן המקדש. ומה שאמרו אסתר מן התורה מנין, פירוש היכן מרומז שאפילו בהסתר פנים דהיינו בגלות עושה לנו נס גדול כזה, ואמרו דכתיב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, פירוש אפילו בשעת הסתר פנים אשלח את אסתר.

ימי הפורים, מאמר א

בדברי הגר"א אלו מבואר עיקר יחודו של נס הפורים, לפי שנעשה הנס בזמן הגלות שהוא זמן הסתר פנים, והנס עצמו נעשה מתוך ההסתר, שהרי כל הנס היה גנוז בתוך מאורעות הטבע. ועיקר מה שנתחדש בנס הפורים, שגם בזמן של הסתר פנים לא עזב אותנו הקב"ה ועדיין השגחתו עלינו לעשות לנו נסים להושיענו, ומתוך ההסתר עצמו בוקעת ועולה ישועתו של הקב"ה.

מבואר איפוא, כי עיקר יחודו של נס הפורים הוא בגלל שנעשה הנס בזמן הגלות שהוא זמן הסתר פנים, והנס עצמו נעשה מתוך ההסתר ומתוך מאורעות הטבע. 

ומכאן ייחודו של נס פורים לעומת הנסים האחרים שהיו לעם ישראל בזמן יציאת מצרים, כי ביציאת מצרים היו הניסים גלויים מחוץ לגבולות הטבע, ואילו נס הפורים היה נס נסתר בתוך המהלך הטבעי.

ו. עתה מובן מדוע דווקא ימי הפורים נקבעו לימים טובים, ולא נסים אחרים שהיו בהיסטוריה של עם ישראל.

  שם דרך, פורים, מאמר מהות ימי הפורים, אות ג

תכלית המועדים שנקבעו זכר ליציאת מצרים, להשריש בנו את האמונה בבורא עולם המשגיח על הבריאה על ידי ההתבוננות בנסים ושינוי הטבע שהיו ביציאת מצרים. מעתה ברור מדוע לא נקבעו ימים טובים לציון נסים אחרים שקרו לעם ישראל, דוגמת נס מלחמת ארם ומפלת סנחריב, וכן הנסים שנעשו ליהושע במלחמותיו לכיבוש הארץ, נפילת חומת יריחו, העמדת השמש והירח בעמק איילון, מטר אבני האלגביש בכיבוש העי וכיו"ב. שכן לפי המבואר, אין כל תוספת להשרשת האמונה בהשגחה אם יקבעו חז"ל עוד ימים טובים לציון נסים, שכן לימוד זה נלמד כבר מהמועדים שנקבעו זכר לנסים ביציאת מצרים.

אולם נס פורים גילה את סוד הנהגת השי"ת בבחינת "א-ל מסתתר" בהנהגה נעלמת המסובבת ומובילה את העולם לתכליתו, והתחדשה בחינה של גילוי ההשגחה בתוך הטבע, כאשר נגלה לכל שגם העולם בהנהגתו הטבעית היום יומית מתנהל בהשגחת הקב"ה. כל ההשתלשלות נס פורים התנהלה באופן הנראה טבעי לגמרי – על ידי האנשים השולטים, המלך והמן השרים והפרתמים. הכל היה מסור לבעלי בחירה: מצד אחד מרדכי ואסתר וכלל ישראל, ומצד שני אחשורוש והמן סמל השכלות והרשע. ויתרה מזאת, באופן שהוללותם השפלה ותאוותיהם המגונות של רשעים אלו היו מכשיר להוביל את הנהגת העולם לתכליתה. ומתוך הדברים שנראו כחסרון וסתירה לגילוי ה', דוקא מהם עצמם הגיע מהלך ההשגחה לתכליתו. לכן נקבע מועד הפורים ליום טוב בהלל והודאה בנוסף על המועדים שקבעה התורה זכר לנסים ביציאת מצרים – כדי לחדד ולהשריש בנו את יסוד האמונה במציאות השגחת ה' והיותו מנהיג ומסובב כל המהלכים הטבעיים כולם לתכלית הטוב.

 

ז. ממוצא הדברים מובנים דברי המדרש ש"כל המועדים עתידים [להיות] בטלים וימי הפורים אינם בטלים לעולם", כפי שביאר מהר"ש אלקבץ:

מנות הלוי, פירוש על מגילת אסתר

כל הימים טובים יהיו בטלים, אין הכוונה שיתבטלו ולא יחוגו אותם, חלילה לומר כן, אך יתבטלו כ"דבר הבטל בששים" נגד הנסים הגדולים אשר תחזינה עינינו במהרה בימינו, חוץ מנס של פורים שלא יתבטל, דגדול מהנסים שלעתיד לבוא.

לעתיד לבוא "יתבטלו" כל המועדים המלמדים על ההשגחה הנסית למעלה מדרך הטבע,  כלומר יהיו "טפלים" להנהגה העל טבעית שתהיה בימות המשיח. מה שאין כן פורים שישאר במתכונתו גם לעתיד לבוא, כי גם אז ילמד לנו את עומק הנהגת הבורא אשר הסתתרה בתוך הטבע להביא את העולם לתכליתו.

ח. ומבואר מהיכן שאב הפייטן את דבריו שהתקווה לישועה במשך כל הדורות יונקת את כוחה מנס פורים, וכפי שהרחיב הרמח"ל בדבריו בספרו דעת תבונות, שרק לעתיד לבוא יודיע הקב"ה דרכי הנהגתו בעולם הזה, שגם הרע לר היה אלא הזמנה לטובה והכנה ממש לברכה, כדבריו:

דעת תבונות, סימן נד

ודאי בכל מדה ומדה שהוא ית"ש מודד לנו נבחין בשתי ענינים, הנראה והנסתר. דהיינו, הנראה הוא השכר והעונש למי שנמדדה לו המדה ההיא לפי מה שהיא, הטובה היא אם רעה; והנסתר היא העצה העמוקה הנמצאת תמיד בכל מידותיו להביא בהן את הבריות לתיקון הכללי. כי כך היא המידה ודאי שאין לך מעשה קטן או גדול שאין תוכיות כוונתו לתיקון השלם, וכענין שאמרו (ברכות ס, ב) כל מאי דעבדין מן שמיא טב, והם הם דברי הנביא (ישעיהו יב, א) ישוב אפך תנחמני, כי יודיע דרכיו הקב"ה לעתיד לבא לעיני כל ישראל איך אפילו התוכחות והיסורין לא היו אלא הזמנות לטובה והכנה ממש לברכה. כי הקב"ה אינו רוצה אלא בתיקון בריאתו וכו'. ואמנם צריך שתדעי כי כל מעשה ה' נורא הוא ורחב ועמוק לאין תכלית כענין שנאמר (תהלים צב, ו) מה גדלו מעשיך ה', והקטן שבכל מעשיו יש בו כל כך מן החכמה הרבה והעמוקה שאי אפשר לרדת לעומקה לעולם, והוא ענין הכתוב (שם) מאד עמקו מחשבותיך. והנה עתה אין מעשי ה' מובנים לנו כלל אלא שטחיותם הוא הנראה, ותוכיותם האמיתי מסתתר, כי הרי התוך הזה שוה בכולם שכולם רק טוב ולא רע כלל, וזה אינו נראה ומובן עתה ודאי. אך לעתיד לבא זה לפחות נראה ונשיג, איך היו כולם מסיבות תחבולותיו ית' עמוקות להיטיב לנו באחריתנו.

ועוד כתב הרמח"ל בענין זה:

דעת תבונות, סימן מ

אמנם הוא מחוקו של היחוד העליון לבדו ב"ה להראות עוצם ממשלתו השלמה, שכל זמן שהוא רוצה מניח בעולם להיות סוער והולך בילדי הזמן, עת אשר שלט הרע בעולם, ולא עוד אלא שאינו מעכב על ידי הרע הזה מעשות כל אשר בכוחו לעשות, ואפילו מגיעות בריותיו עד הדיוטה התחתונה, אפס כי לא מפני זה יאבד עולמו, כי הממשלה לו לבדו, הוא עשה והוא סובל הוא מחץ והוא ירפא ואין עוד מלבדו. והנה זה יתד חזק לאמונת בני ישראל אשר לא ירך לבם לא מאורך הגלות ולא ממרירותו הקשה, כי אדרבה הרשה הקב"ה והניח הרע לעשות כל מה שבכוחו לעשות, כמו שביארנו, ובסוף הכל, כל יותר שהקשה הרע את עול סבלו על הבריות, כן יותר יתגלה כח יחודו ית' וממשלתו העצומה אשר הוא כל יכול, ומתוך עומק הצרות הרבות והרעות מצמיח ישועה בכוחו הגדול ודאי.

ט. לאור דברי הרמח"ל, בין נבין מדוע התקווה לישועה מיוסדת על נס הפורים.

נס פורים מלמד שכל מה שנראה ונדמה כדבר רע, אינו אלא דבר טוב – חלק ממהלך מופלא ונעלם שמסובבת השגחה עליונה להביא את העולם לתכליתו, בבחינת "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד". וכפי שביאר הגר"ח פרידלנדר:

שפתי חיים, מועדים ח"ב, עמ' ריט

עיקר הגילויים לעתיד לבוא יהיו סביב נושא "גילוי היחוד", שיתגלה לעין כל איך כל מעשה ומעשה הביא לגילוי היחוד, ואין דבר בבריאה שלא הביא לשלמות הבריאה, ואף מעשי הרשעים עצמם, סופו של דבר הביאו לתיקון זה. דומה לגילוי היחוד לעתיד לבוא, בזעיר אנפין, הוא גילוי היחוד של ניסי פורים – נס מתוך הסתר. הגמרא שואלת "אסתר מהתורה מנין, ואנכי אסתר אסתיר את פני ביום ההוא", חז"ל לא באו רק לרמז לנו היכן אסתר נרמזת בתורה, אלא ללמדנו מהו השורש של כל האירועים האלו – הסתר פנים. כל המאורעות שאירעו היו בדרך של הסתר, ללא שום גילוי נסים בתוך ההסתר הזה, וכאמור כל אירוע ואירוע בפני עצמו היה רק כמאורע טבעי שהיה יכול לקרות, אבל בסופו של דבר ראו איך שכל מאורע היה מראשיתו בנוי כחוליה אחת משרשרת ארוכה של מאורעות שהביאו לישועת ה'.

ולכן ימי הפורים לא יהיו בטלים, ומכוחם תקוותנו בכל דור ודור שנזכה לישועת הנצח (20).

י. מכאן קצרה הדרך להבין את תירוצו של הר"ן, מדוע בפורים קבעו שני זמני יו"ט, ומה כוונתו בדבריו, שיש משקל מיוחד למאורעות שהיו בשושן הבירה "שבה היה עיקר הנס", כביאורו של הגרש"ז ברוידא:

שם דרך, פורים, מאמר מהות ימי הפורים, אות י

כאשר באו מרדכי ואסתר לתקן ימי שמחה ויו"ט לזכר ישועת הפורים – תיקנו שני ימים טובים, להורות בקביעת הימים את סדר המאורעות והשתלשלותם, כדי שנבחין כי אין כאן יו"ט רק מחמת נס הצלה גרידא, אלא הוא יו"ט המורה על סדר ההנהגה בבריאה, והצטרפות כל פרטי ההנהגה לתכלית רצון השגחת הקב"ה, וזהו עיקרו של היו"ט.

ולכן צורת הקביעות היא כסדרם של הנסים, בי"ד כנגד הישועה בפרזים ובט"ו כנגד הישועה במוקפים. ומוטעם היטב ההדגשה שכל המוקפים עושים כשושן "מפני שבה היה עיקר הנס" – מאחר שכל מהלך המאורעות של ישועת הפורים היה רובו ככולו בשושן הבירה, הרי שיש בשושן גילוי מיוחד של  עיקר החידוש שבנס הפורים המלמד את הנהגת הקב"ה בבחינת "א-ל מסתתר" שגם העולם בהנהגתו הטבעית ומעשיהם של רשעי עולם מוביל לתכלית רצון השגחת הקב"ה.

ימי הפורים מחזקים את אמונתינו וצפייתנו לישועת ה', מתוך הכרה בהשגחה הגנוזה והמסתתרת בתוך המהלך ה"טבעי" של ימי העולם הזה, אשר מובילה אל התכלית והטוב האמיתי. בימים ההם – ובזמן הזה.

להשלמת היריעה – ראה במאמר הבא: "על שם הפור".